הרפובליקה הלבנונית (בערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة) היא מדינה במזרח התיכון, לחוף הים התיכון. המדינה גובלת עם ישראל בדרום, ועם סוריה במזרח ובצפון. השטח הכולל של המדינה הוא 10,230 קמ"ר ואוכלוסייתה נאמדת בכ- 3.7 מיליון תושבים.

היסטוריה

חבל הארץ הנקרא כיום לבנון היה מאוכלס כבר באלף השלישי לפני הספירה. תושביו היו הפיניקים, הנמנים עם משפחת העמים השמיים המערביים, שעסקו במסחר ובשיט. בתקופת התנ"ך נקרא החבל "כנען" ותושביו נקראו כנענים. מלכי ממלכות יהודה וישראל קשרו איתם קשרים מסחריים ומדיניים הדוקים. חירם מלך צור ספק לשלמה המלך ארזים לבניית בית המקדש. ואחאב מלך ישראל נשא לאישה את איזבל בת אתבעל מלך צידון. מאז עליית האימפריה של אשור במאה השמינית לפני הספירה היו הר לבנון וחופיו נתונים לשלטונם של כובשים זרים: מלכי אשור ואחריהם מלכי מצרים מלכי בבל, מלכי פרס, היוונים ואחריהם קיסרי רומא, הכובשים הערבים לבית אומיה ולבית עבאס והצלבנים בימי מסעי הצלב ואחריהם הממלוכים.
המערכת החברתית והפוליטית אשר התקיימה בין השנים 1516 עד שנת 1832 הינה אותה המערכת שהוקמה כבר בתחילת שלטונם של העות'מאנים בהר הלבנון (למעשה המערכת בקוויה הכלליים התבססה כבר בימי הגעת הדרוזים והמארונים להר הלבנון, ונשארה כשהייתה על פי המדיניות העות'מאנית דאז: "מה שהיה הוא שיהיה"). מערכת שלטונית זו החזיקה מעמד עד לתקופת שלטון בשיר השני בחסות המצרים (1832-1840). בשנת 1516 פלשו העות'מאנים לאזור הלבנט מן הצפון. באזור שלט אז האמיר פח'ר אל דין הראשון מבית הנכבדים הדרוזי בית מען. תמיכתו של האמיר בעות'מאנים השתלמה והאימפריה החדשה העניקה לו את הזכות לשלוט באזור השוף והסביבה. המערכת הפיאודלית בלבנון היא מערכת פיאודלית מיוחדת אשר אינה מתבטאת בכפיפות והתחייבות לאדון, כמו באירופה, אלא בעיקר על חכירה. מרבית האיכרים בלבנון היו במעמד של "חוכרים", אך בכל זאת היו מספר עובדי כפייה. כמו בראש המערכת הפיאודלית האירופית גם בלבנון עמד בראש האדונים שליט-על. בלבנון היה תוארו "אמיר", שנתכנה "אמיר ההר". כאמור, אמיר ההר היה דרוזי מ"בית שהאב" החל מן המאה ה-17, או בן ל"בית מען" לפני כן. במקרה של בעיה או ויכוח על בחירת האמיר התכנסו המשפחות החזקות בעדה ובחרו את האמיר מבין המשפחות הדרוזיות שבקרבן. על פי השיטה הפיאודלית בלבנון (מוקאטעה) אדמת הר-הלבנון מחולקת ל-24 מוקאטעאת (אזורים). בראש כל מוקאטעה עומד שליט האזור - המוקטעג'י, אשר הוא ראש משפחת נכבדים המחויבת להעביר מס אל אמיר ההר, שהוא בתורו מחויב להפריש מס לואלי של צידון. המוקטעג'י החכיר את אדמתו לאיכר (מוסאקאה) בחוזה (חז'ה) אחת לשנה, או כאשר האדון או השותף (שריכּ) מתו. בני המעמד השולט, בעלי הקרקעות, ביצעו את העבודה האדמיניסטרטיבית. בראש ובראשונה היה עליהם לשמור על הסדר הציבורי, לדאוג לפירעון חובות ולשפוט בעניינים פליליים. לשם יישום צרכים אלו נהגו ראשי המוקאטעג'י להחזיק חיל פרשים. בעת מלחמה כל מוקאטעג'י היה יוצא בראש חיל הפרשים הפרטי שלו לעזור למלחמתו של אמיר ההר. היחסים הבין-עדתיים בימיו של בשיר ה-II התחלקו לאפיזודות שונות, בהתאם למצב הכולל. אך המגמה הסופית הייתה מגמה של העמקת הקרע הבין-עדתי שנבע ממדיניותו של בשיר ה-II: "הפרד ומשול". בשיר ה-II, שכיהן תקופה ארוכה מאד כאמיר ההר, נהג כך לפני שקיבל את חסות שליטי מצרים (עקרון שאומץ בהמשך גם על ידי הטורקים והצרפתים בבואם לשלוט באזור באופן ישיר). בשיר ה-II, אמנם הוריד את מעמדו של בית ח'זאן המארוני, בית הנכבדים ששלט במחוז כסרואן (מקום מושבו גם של בשיר ה-II), והפכו לצינור הוצאה לפועל של פסקי הדין שנתן. עם הסתלקות איברהים פאשא מהאזור והגלייתו של אמיר ההר, בשיר ה-II (1840) בעקבות לחץ חמש מעצמות אירופה, חזר לשלוט שלטון ישיר השולטאן העות’מאני. אך היה ברור לכל כי הסדר הקודם לא ישוב. פירמאנים (כתבי זכויות באימפריה העות'מאנית) שונים פורסמו והכריזו כי הנוצרים בלבנון שווי זכויות לכל תושב אחר. ברור היה כי הדרוזים (ושאר משפחות השייח'ים) אשר שלטו עד כה ירצו לחזור ולשלוט, אך המארונים התנגדו. הם חשו בהתעצמותם הן מבחינה מספרית והן מבחינת הפוליטיקה הבין-עדתית (במיוחד בזכות תמיכת צרפת ואוסטריה בהם). פתרונות ביניים רבים נמצאו לכאורה מתאימים לסיפוק המאווים של כל הצדדים, אך רק מעטים יצאו לפועל. במציאות, רוב הפתרונות - שנוסו אחד לאחד - היו בעייתיים, כל פתרון ביקש לצאת מנקודת המוצא של הפתרון הקודם, להרחיבו ולשפרו. כך התגבשה בשלבים, צורת שלטון מיוחדת המסמלת את השינויים והתמורות המהותיים ביחסי העוצמה הדמוגרפית בהר-הלבנון, באותה עת. ב-30 באוגוסט חתם גורו על צווים שהעניקו אוטונומיה לאזורים מסוימים בלבנון, אך זאת הייתה רק מראית עין. למחרת, ב-1 בספטמבר 1920 קמה, במעמד חגיגי וברוב טקס, מדינת "לבנון הגדולה" (להלן: לבנון) בכוח הסכם "סייקס-פיקו", סעיף 22 באמנת חבר הלאומים, והחלטת ועידת סן-רמו. חבל ארץ חדש זה בשליטה צרפתית ישירה, נקרא בשם לבנון, אך למעשה היה זה "לבנון הגדולה". בטבורה של ארץ זו אמנם עמד המחוז האוטונומי (=הסנג'ק) באימפריה העות'מאנית לשעבר: "סנג'ק הר-הלבנון". אולם למחוז הר-הלבנון נוספו האזורים הבאים:
- דרום לבנון
- בקעת הלבנון
- אזור החוף עם ביירות
- צפון לבנון שטחה הכולל של לבנון: 10,452 קמ"ר. מבנה השלטון בלבנון עד קבלת העצמאות לא היה קבוע, אלא השתנה כל כמה שנים ע"י מקור הסמכות: צרפת. על פי החוקה הלבנונית שהתקבלת בשנת 1926, בראש המדינה עומד נשיא (הראשון שבהם היה שרל דבאס, שמונה על ידי הנציב העליון) והיא מושתתת על פרלמנט דו-בתי: סנאט (בית עליון) שחלק מציריו מונו על ידי הנשיא, ומתחתיו - בית הנבחרים (ביה"נ). מכל מחוז-בחירה נכנסו לפרלמנט נבחרים על-פי מכסה עדתית. עם הכיבוש המחודש של הלבאנט, כונן הגנרל הצרפתי קאטרו בלבנון שלטון מדיני עצמי-למחצה. אלפרד נקאש הוצב כנשיא ולידו כוננה ממשלה. אך מוסדות הייצוג הפרלמנטרים לא הוחזרו על כנם. לאחר שנתיים, במרץ 1943 - על מנת להחזיר את החיים הפרלמנטרים בלבנון למסלולם - החליטו הצרפתים לערוך בחירות חדשות בלבנון. הנשיא הוחלף. למעשה מאז כינון החיים הפרלמנטריים מחדש בלבנון - ואף על פי שחלו שינויים במהלך השנים במספר הכולל של הצירים בפרלמנט, נשאר תמיד היחס בין הנוצרים למוסלמים (והדרוזים) 5:6. בבחירות שנערכו באוגוסט-ספטמבר 1943, זכו נציגים שתמכו בלבנון עצמאית לרוב גדול בפרמלנט. הממשלה אשר קמה - בהנהגת ראש הממשלה, ריאד אל-צולח המוסלמי, והנשיא, בשארה אל-ח'ורי הנוצרי - על סמך אישור הפרלמנט, מיהרה להודיע על כוונה להסיר את כל הסעיפים בחוקה שקושרים את לבנון למנדט הצרפתי. כמובן, צרפת התנגדה חריפות לצעד זה. אך הדבר לא מנע מן הממשלה החדשה להודיע בנובמבר 1943 על שינוי סעיפי החוקה הכובלים. באותה תקופה התגבשה גם "האמנה הלאומית" בין הנוצרים והמוסלמים. האמנה קובעת כי המוסלמים מקבלים את גבולות "לבנון הגדולה" כ"גבולות קבע" של המדינה ואילו הנוצרים מוותרים על תמיכתה של צרפת וזיקתם הרשמית המיוחדת אליה ומסכימים לקבלת לבנון אל משפחת העמים הערביים (ואכן סטטוס זה בא לידי ביטוי בהצטרפות לבנון ל"ליגה הערבית" ב-22 במרץ 1945). כמו-כן הנציחה האמנה את המפתח העדתי של שנת 1932. "האמנה הלאומית" גרמה לכך שהעימות עם צרפת היה בלתי נמנע. העימות הסתיים רק בהתערבות בריטניה. אשר הציבה אולטימטום לצרפת. צרפת - שיצאה חבולה קשות ממלחמת העולם השנייה, לאחר שנכבשה על ידי גרמניה - לא יכלה לעמוד למול בריטניה. ב-22 בנובמבר 1943, ביטלה צרפת את הצו ושיחררה את העצורים. יום זה מוכר בלבנון כיום העצמאות הרשמי של לבנון. לאחר קבלת העצמאות החלו המתואלים (השיעים) - שישבו בדרום - להגר לביירות, עיר הבירה. בשלב זה בתולדות לבנון העצמאית החלה לצמוח מאד אוכלוסיית המתואלים בלבנון. עקב הריבוי הטבעי באוכלוסיית המתואלים, חל שינוי לרעה בגודל אוכלוסיית המארונים; המיעוט השולט. בני העשירון העליון של המארונים- אשר זיקתם לאירופה ולתרבותה ידועה ורבת שנים, התחילו להגר לצרפת, מקור החיקוי התרבותי. לכן, אט-אט נשחק גודל האוכלוסייה המארונית, הן משום ההגירה המרובה והן כתוצאה מאחוז הילודה הנמוך יחסית בקרב המארונים, לעומת המיעוטים האחרים (בעיקר המוסלמים והדרוזים). מלחמת האזרחים הלבנונית פרצה ב-13 באפריל 1975 כהמשך ישיר לסכסוכי דת קודמים בלבנון. המלחמה פרצה עם התקפתו של פייר ג'מייל, ראש מפלגת הכתאיב, על ידי פלשתינים, בטקס חנוכת כנסייה חדשה בפרוור נוצרי של ביירות, עין-רומאנה. תגובת הנגד לא איחרה לבוא ולאחר מספר שעות נורו בין 22 ל-30 פלשתינים חמושים אשר נסעו באוטובוס באותו אזור. מאורעות אלה, אשר נודעו בשם מאורעות עין-רומאנה, גררו אחריהם קרבות נוספים בביירות ובסביבתה. למרות מילוי בקשתו של יאסר ערפאת להסגרת האחראים להרג החמושים הפלשתינים, עין-רומאנה הופגזה במשך שלושה ימים על ידי הפלשתינים. הכוחות נחלקו במהרה לשני אגפים: פלשתינים, נציונל-סוציאליסטים לבנוניים, פאשיסטיים לבנוניים, קומוניסטים לבנוניים, נאצריסטיים ודרוזים תומכי כמאל ג'ונבלאט, מחד (אגף זה נודע במערב כ"שמאל הלבנוני"); וכתאיב וליבראליים לאומיים (מל"ל), מאידך (אגף זה נודע במערב כ"ימין הלבנוני"). הצבא הלבנוני נשאר ניטראלי בשלב ראשוני זה של הסכסוך, אך החל להתפרק במהרה ליחידות המרכיבות אותו, לפי עדה ודת. סכסוכים אלו משכו אליהם את תשומת הלב של חלק ממדינות העולם. כחלק ממדיניות החוץ שלה סיפקה ברית המועצות, ביחד עם לוב ועיראק, נשק וממון לפלשתינים ולתומכיהם במטרה להחליש את השפעת ארצות הברית בלבנון. סוריה גם כן סיפקה נשק ותחמושת לתנועת הפתח על מנת לבסס את שליטתה על המליציות השונות שפעלו בשטח וניהלה דו-שיח מתמיד עם קבוצות כוח שונות אחרות. ביוני 1975 הצליח המוסלמי ראשיד כראמה, בעזרת מאמציה של סוריה, להקים ממשלת-חירום אשר מנתה שישה נציגים מקרב העדות השונות. ממשלת החירום, אשר פעלה שלושה חודשים בלבד, עד ראשית ספטמבר 1975, הצליחה לקיים שביתת-אש כמעט מוחלטת במהלך כהונתה.

פוליטיקה

כלכלה

איכרי לבנון מעבדים פחות משליש משטח המדינה. בגלל השטחים המישוריים המצומצמים נבנו במורדות המערביים של הרי לבנון מדרגות המעובדות עד לגובה רב. הגידולים העיקריים בלבנון הם: ירקות, פרי הדר, תפוחי–עץ, ענבים, זיתים, חיטה ובננות. רוב היבול מיוצא למדינות הנפט הערביות. בלבנון עדר של כ- 400,000 עיזים ו- 205,000 כבשים (1991).

גאוגרפיה

אקלימה של לבנון הוא אקלים ים תיכוני ודומה לזה שבישראל אך קר וגשום ממנו. כמות הגשמים השנתית נעה בין ממוצע שנתי של 500 מ"מ בבקעת לבנון עד 1,500 מ"מ בהר הלבנון. ארזי הלבנון, הנזכרים כבר במקרא הם שהיקנו למדינה זו את הכינוי "ארץ הארזים". הארז הוא גם סמלה הלאומי של לבנון.

דמוגרפיה

ארז.]] אוכלוסית לבנון צפופה מאשר בכל מדינה אחרת במזרח התיכון. רוב התושבים יושבים בערים. ביירות בת כ- 1.5 מיליון תושבים (1990), היא הבירה והנמל הראשי. העיר השנייה בגודלה היא טראבולוס (טריפולי), בת כ- 160,000 תושבים. צידון היא עיר נמל בדרום, זחלה שוכנת בהר לבנון, ובעלבק יושבת בבקעת הלבנון.

קישורים חיצוניים

- [http://www.student.co.il/meast מיסט], אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב
- [http://www.4mothers.org.il/lebanon/lexicon/lex.htm לכסיקון ופרשנות לרצועת הביטחון בדרום לבנון], באתר של ארבע אמהות (מעודכן אמנם ל־1999, אבל הרוב הוא היסטורי) קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אסיה קטגוריה:מדינות ערב
- ja:レバノン ko:레바논 ms:Lubnan simple:Lebanon th:ประเทศเลบานอน zh-min-nan:Lebanon

דגל לבנון

דגל לבנון אומץ ב-7 בדצמבר, 1943. הדגל מורכב משני פסים אדומים, אחד למעלה ואחד למטה, ובמרכזו יש עץ ארז ירוק. הלבן בדגל מסמל את השלג בהרי לבנון, הטוהר והשלום. לבנון, דגל Category:לבנון

שפה רשמית

שפה רשמית היא שפה שמוכרזת על ידי ארץ, מדינה או כל טריטוריה אחרת ככזו בצורה חוקתית. למחצית ממדינות העולם יש שפה רשמית. לחלק מהמדינות יש רק שפה רשמית אחת, כמו למשל אלבניה, צרפת (למרות שבצרפת יש שפות מקומיות נוספות) או גרמניה. למדינות אחרות ישנה יותר משפה רשמית אחת, לעיתים גם יותר משתיים, לבלגיה, קנדה, פינלנד, אפגניסטן, פרגוואי, בוליביה, שוויץ, הודו, דרום אפריקה וישראל יש יותר משפה רשמית אחת. במדינות מסויימות, כמו איטליה וספרד ישנה שפה רשמית אחת, ושפות רשמיות שותפות במחוזות מסויימים בלבד. במדינות מסויימות, כמו ארצות הברית, אין שפה רשמית, אולם באזורים מסויימים דווקא כן יש כזאת. לבסוף, ישנן גם מדינות, כמו אוסטרליה, שוודיה ועוד שלהן אין שפה רשמית בכלל. כתוצאה מקולוניאליזם או נאוקולוניאליזם, במדינות רבות באפריקה וכן בפיליפינים ובמדינות אחרות נקבעו השפות של השלטון הקולוניאלי לשעבר כשפות רשמיות. זאת, על אף ש שפת אמם של רוב התושבים אינה השפה הרשמית. כך בקונגו (זאיר לשעבר) נהוגה השפה הצרפתית (שפת השלטון הבלגי לשעבר) ובמוזמביק נהוגה השפה הפורטוגלית. בניגוד לכך, כתוצאה מלאומנות, באירלנד הוכרזה השפה האירית כשפה הרשמית הראשונה במעלה למרות היותה מדוברת בפי מיעוט באוכלוסייה. עם זאת, בלית בררה ניתן מעמד רשמי גם לשפה האנגלית. בהודו, כפשרה בין הרוב ההינדי לבין המיעוטים הלשוניים הרבים, הוכרזו שתי שפות רשמיות, אנגלית והינדית. בדרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד היו שתי שפות רשמיות: אפריקנס ואנגלית, ואילו מאז ביטול האפרטהייד נוספו עוד 9 שפות רשמיות (סה"כ: 11 שפות רשמיות). השפה השימושית ביותר בדרום אפריקה כיום היא השפה האנגלית, ואחריה שפת זולו ואפריקנס. בישראל לא נחקק מעולם חוק הקובע את השפות הרשמיות, אולם, כמו חוקים מנדטוריים אחרים, גם החוק המנדטורי לגבי השפות המוכרות כרשמיות נשאר בתוקף. בחוק זה הוגדרו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, ערבית ועברית. בחוק זה גם נקבע שכל הודעה רשמית תתפרסם באחד משלושה אופנים: באנגלית בלבד, בעברית ובערבית יחדיו, או בשלוש השפות יחדיו. עם הקמת המדינה הוכנסו תיקונים בחוק, כדי שרשויות המדינה יוכלו לבחור את השפה שבה תפורסם הודעה רשמית. באופן זה הפכה השפה העברית לשפה היחידה כמעט שבה מתפרסמות הודעות מטעם המדינה. עם זאת, בחוקים אחרים נקבע שהודעות אזהרה (למשל על אריזות של תרופות או שלטי אזהרה בכביש) יפורסמו גם בעברית וגם בערבית. מעמדה של האנגלית נשאר לא-ברור, אם כי נעשה בה שימוש נרחב בשלטי דרכים, במערכת החינוך, על גבי מטבעות ובולים ובהתכתבויות מסחריות ודיפלומטיות. במשך השנים נעשו מספר ניסיונות לקבוע בחוק את העברית כשפה הרשמית היחידה, אולם הללו נדחו בטענה שיש בכך פגיעה במיעוט הערבי. בעקבות עתירה לבג"ץ (של ארגון עדאלה שהצטרפו אליו אחרים), הוחלט בתחילת שנות האלפיים להוסיף שילוט דרכים בערבית, והסברים בערבית על אריזות של מזון, גם במקרים שלא מדובר באזהרות. פסק דין אחר של בג"ץ קבע שאין למנוע מאזרחים לפרסם מודעות בערבית או בשפות זרות על לוחות מודעות עירוניים. פסק דין זה, וכן החלטת המדינה בשנות ה-90 לפרסם הודעות לעולים חדשים בשפתם, מבלי להכריחם לקרוא עברית, יצרו מדיניות רב-לשונית. מדיניות זו ניכרת במערכת החינוך שבה נעשה שימוש רב יותר בשפות זרות. קטגוריה:בלשנות
- ja:公用語 simple:Official language ko:공용어

ערבית

הערבית (اللغة العربية) היא שפה המשתייכת לענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות וככזאת היא קרובה לעברית ולארמית (ששייכות לענף הצפוני של השפות השמיות המערביות). השפה הערבית כוללת מספר רב של דיאלקטים (ניבים) המשמשים כשפת אמם של 180 מליון בני אדם ברחבי אסיה ואפריקה. בנוסף קיימת שפה ערבית ספרותית, שמשמשת לכתיבה ולתקשורת בכל רחבי העולם הערבי, והיא בעלת תפקיד מפתח בחיי כל המוסלמים שכן היא משמרת את שפת הקוראן. הערבית היא אחת מהשפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות. מקור השפה הערבית הוא בחצי האי ערב שם הייתה עיקר תפוצתה (למעט חלקים מסוימים בדרום חצי האי) עד למאה השביעית לספירה. בעקבות כיבושי האיסלאם התפשט השימוש בשפה לסהר הפורה ושאר המזרח התיכון וצפון אפריקה. השפה הערבית דחקה בהדרגה, במשך כמה מאות שנים, את השפות שדוברו באזור הסהר הפורה (בעיקר יוונית וארמית), כך שבאמצע ימי הביניים דיברו רוב תושבי האזור ערבית כשפת אם. לעומת זאת באירן, בתורכיה, בכורדיסטאן, ושאר החלקים המוסלמיים של מרכז אסיה, נותרו השפות המקומיות על כנן, אף שהושפעו במידה רבה מהשפה הערבית. גם בצפון-מערב אפריקה עדיין נפוצות שפות מקומיות (בעיקר ברברית) בצד הערבית. הערבית התפצלה לדיאלקטים (ניבים) שונים כבר בחצי-האי ערב, אולם עם התפשטותה על פני מרחב גאוגרפי גדול, התפתחו בה דיאלקטים רבים נוספים הנבדלים משמעותית אלה מאלה, ונבדלים גם מהערבית הספרותית הקלאסית (שמבוססת על שפת הקוראן). כבר בתקופה קדומה, ייתכן שעוד לפני כיבושי האיסלאם, ואולי זמן קצר לאחריהם, נוצר מצב של דיגלוסיה בקרב דוברי הערבית, כיוון שהמשכילים הערביים, בעיקר המוסלמים שביניהם, הקפידו לכתוב בשפת הקוראן, וראו בדיאלקטים השונים עגה שאינה ראויה לעלות על הכתב. מצב זה קיים בעולם הערבי עד היום - אמצעי התקשורת הערביים משתמשים בצורה תקנית (סטנדרטית) של הערבית הספרותית, שפה הנלמדת במוסדות החינוך בכל רחבי העולם הערבי. שימוש בדיאלקטים מקומיים, בעיקר בערבית של קהיר (ערבית מצרית), לצורכי תקשורת בין-ערבית, נעשה נפוץ עם התפתחות התאטרון והקולנוע, וכיום ערבית מצרית היא מעין שפה ספרותית שנייה בעולם הערבי. הדיאלקטים הערביים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: "אל-משרק" (المشرق - המזרח) ו"אל-מע'רב" (المغرب - המערב). קו הגבול ("איסוגלוסה") בין קבוצות הדיאלקטים האלה הוא הגבול המפריד בין מצרים ללוב. הדיאלקטים של צפון-אפריקה, מלוב מערבה, נחשבים כ"אל-מע'רב", וכל היתר נחשבים "אל-משרק". בנוסף, קיימות הבחנות בין דיאלקטים של דוברי ערבית ממוצא כפרי ("פלאחים"), ממוצא עירוני, וממוצא בדואי, הבחנות שאפשר לראות בהן סוציולקטים או אתנולקטים (כיוון שאינם תלויים באזור הגאוגרפי, אלא במוצאו החברתי או האתני של הדובר). הנתונים להלן מתייחסים לשפה הערבית הספרותית (اللغة العربية الفصحى).

כתיבת והגיית הערבית

הערבית נכתבת באמצעות האלפבית הערבי הכולל 28 אותיות, וסימנים גרפיים נוספים המציינים תנועות, הכפלת עיצור (המקביל לדגש חזק בעברית), היעדר תנועה (שווא) ועוד. 28 האותיות מציינות עיצורים, אולם בשלוש מהן משתמשים גם לציון תנועות ארוכות. הערבית נכתבת מצד ימין לשמאל, כמו העברית. בערבית קיימות אותיות מסוימות בעלות אותה צורה בסיסית, כשהמבדיל ביניהן הוא הניקוד המבחין (הניקוד הדיאקריטי). השפה הערבית מפורסמת בריבוי הסגנונות לכתיבת האותיות, אשר הגיעה לדרגת אומנות בפני עצמה: הקליגרפיה הערבית והערבסקות.

העיצורים

הערבית הקלאסית (שנהוגה היום בעיקר בכתב) שימרה כמעט את כל העיצורים השמיים הקדומים, ולכן אפשר למצוא בה הבחנות פונטיות שכבר אינן קיימות בעברית או בשפות שמיות אחרות. לדוגמה: שמה של העיר עזה מבוטא "ע'זה" (כמו כ' רפה בעברית, אך קולית). בעברית העיצור הזה התלכד עם העיצור ע כבר בתקופות קדומות. האותיות דאל, ד'אל, ואו, אליף, רא וזאי (או אותיות דוד ארז) הן אותיות שלאחריהן לא מתחברת אף אות כלומר כך שלכל אחת מהן רק שתי גרסאות: ثقناف היא מילה שלמה רק שלאחר האליף אין חיבור. לאותיות שלאחריהן אכן מתבצע חיבור יש ארבע גרסאות בכתיבה, בהתאם למקום האות במילה.

התנועות

בערבית הספרותית (הקלאסית - הכתובה) קיימות שלוש התנועות: a,i ו־u, וכל אחת מהן יכולה להיות קצרה או ארוכה (תנועה ארוכה מסומנת על ידי אם קריאה א', ו' או י' בהתאמה). קיים גם מצב של "אפס תנועה" (המקביל לשווא נח בעברית). בערבית הספרותית לא קיים שווא נע. בערבית המדוברת יש וריאנטים רבים (המשתנים מאזור לאזור), וזו הסיבה לקיומם של שמות ומילים רבים המוכרים לנו שקיימות בהן גם התנועות o (אבו ע'וש) ו־e (כפר קאסם).
- על מנת לציין דגש חזק משתמשים בסימן بّ, שַדַּה.

דקדוק ערבי

מורפולוגיה

הפועל הערבי

השורשים

העברית והערבית, כמרבית השפות השמיות, משתמשות בשורשים עיצוריים ליצירת פעלים ושמות עצם. השורשים בשתי השפות הם בדרך-כלל תלת-עיצוריים, אם כי קיימים גם שורשים ארבע-עיצוריים. אף שחלק מהם נוצרו משורשים דו עיצוריים קדומים שהורחבו. דוגמאות לכך בעברית ניתן למצוא בגזרת הכפולים (חמם, פרר) ובגזרת ע"ו/י (שיר, טוס, שוב). לרבים מהשורשים הערביים אפשר למצוא מקבילות זהות או קרובות סמנטית בעברית. כך למשל השורשים עמ"ל, כת"ב ושמ"ע מצויים בשתי השפות במשמעויות כמעט זהות . כמו-כן, קיימות מילים דומות או זהות רבות בשתי השפות.

הבניינים

מערכת הבניינים הערבית דומה למערכת העברית. בשפה הערבית ישנם באופן עקרוני 15 בניינים. ה-10 הראשונים הם השימושיים ביותר ובאופן מעשי בשפה של ימינו לא משתמשים ביתר. את השימוש ב-5 הנותרים ניתן למצוא בספרות ושירה ערבית מימי הביניים. 5 בניינים אלו הם שוליים ביותר ולכל אחד מהם בין 2-5 פעלים בלבד. לכל אחד מבנייני הערבית צורת פעיל וצורת סביל. בנייני הערבית: עשרת הבניינים הנפוצים # פַעַלַ # פַעַّלַ # פַאעַלַ # אַפְעַלַ # תַפַעַّלַ # תַפַאעַלַ # אִנְפַעַלַ # אִפְתַעַّלַ # אִפְעַלַّ # אִסְתַפְעַלַ חמשת הבניינים הנוספים # אִפְעַאלַّ # אִפְעַוְעַלַ # אִפְעַוַّלַ # אִפְעַנְלַّ # אִפְעַנְלַא

השם הערבי

היחסות בערבית

בערבית קיימות שלוש יחסות המסומנות באמצעות ניקוד סופי של שמות העצם: יחסת הנושא המסומנת באמצעות תנועת דמה, יחסת המושא הישיר המסומנת באמצעות תנועת פתחה ויחסת המושא העקיף המסומנת באמצעות תנועת כסרה.

המין הדקדוקי בערבית

שמות העצם בערבית מתפלגים לשני מינים דקדוקיים: זכר ונקבה, ועל שם התואר להתאים במינו לשם העצם המתואר. לרוב מין הנקבה מאופיין באמצעות סיומת תא או תא מרבוטה, אך לכלל זה עשויים להיות יוצאי דופן. בערבית צורת היחיד של הנקבה משמשת גם לציון הרבים של עצמים משני המינים שלא מציינים בני-אדם.

תחביר

עקב קיומן של היחסות בערבית התחביר הערבי עשוי להיות חופשי יחסית, אך בערבית הספרותית הדפוס הנפוץ ביותר בתחביר המשפט הפעלי הוא נשוא-נושא-מושא בעוד שבערבית המדוברת הדפוס הנפוץ ביותר בתחביר המשפט הפעלי הוא נושא-נשוא-מושא. בערבית כמו בעברית שם התואר עוקב אחר העצם אותו הוא מתאר. כמו כן בצורת הסמיכות הנסמך קודם לסומך בדומה לעברית.

ראו גם

- מדינות ערב
- ספרות ערבית
- שירה ערבית
- מוזיקה ערבית
- ערבית יהודית קטגוריה:שפות קטגוריה:שפות שמיות

קישורים חיצוניים

- [http://www.student.co.il/meast מיסט], אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב
- [http://www.linet-pro.net/nodeweb.asp?t=24775 לימוד ערבית], אתר לשפה הערבית 5 יחידות של בי"ס בגין ראש העין ja:アラビア語 ko:아랍어 ms:Bahasa Arab simple:Arabic language th:ภาษาอาหรับ

ביירות

ביירות (بيروت) היא בירת לבנון והגדולה שבעריה. מספר תושביה עומד על 1.8 מיליון נפש ושטחה כ-67 קמ"ר. העיר נקראת על שם האלה הכנענית בירות. ממוקמת לחופי הים התיכון על חצי אי כאשר הרי לבנון ממזרח. בעבר היתה עיר נמל מפורסמת ועד שנות ה-70 מרכז תרבותי ופיננסי של המזרח התיכון. ביירות מגוונת מאוד באוכלוסייתה ויש בה נוצרים, מוסלמים ומיעוט דרוזי. רוב יהודי ביירות היגרו לארה"ב כאשר החלה מלחמת האזרחים בלבנון ב־ 1975. רובם המכריע חי בברוקלין שבניו-יורק. קטגוריה:ערים קטגוריה:ערי בירה category:לבנון: ערים ja:ベイルート simple:Beirut

נשיא

נשיא הוא תוארו של ראש המדינה במדינות שהן רפובליקה, וכן זהו לעתים תוארם של יושבי ראש של חברות, ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמא: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא שונות ממדינה למדינה. בארצות הברית, למשל, שהיא רפובליקה נשיאותית מובהקת, הנשיא הוא בו-בזמן ראש הממשלה ולו סמכות להטיל וטו על חוקים, למנות פקידים ושופטים, וכן הוא משמש כמפקדו העליון של הצבא. בצרפת, שבראשה עומד אמנם נשיא, אך יש לה גם ראש ממשלה, לנשיא יש אמנם סמכויות לא מבוטלות גם כן, אך מטבע הדברים כאלה הנופלות מאלה של הנשיא האמריקאי.

הנשיא בישראל

בעקבות שינוי בחוק ב1998, נשיא מדינת ישראל נבחר ע"י הכנסת בהסכמת רוב חבריה, בהצבעה חשאית, לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה חמש שנים עם אפשרות להאריכה בעוד חמש שנים. בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, לנשיא תפקיד ייצוגי בלבד, ואין לו סמכויות ושיקול דעת מלבד חנינת אסירים, הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת ופיזור הכנסת לבקשתו של ראש הממשלה. בתחום הייצוגי הנשיא חותם על חוקים, מסמיך שגרירים ומקבל כתבי האמנה של שגרירי מדינות זרות, משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ. אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו דרך ארעי או שהוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, ממלא את מקומו יושב ראש הכנסת. הכנסת רשאית, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להדיח את הנשיא אם היא מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. לנשיא יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו כחלק ממילוי תפקידו כנשיא. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת - לא ניתן להעמידו לדין פלילי. הנשיא המכהן כיום (2005) בישראל הוא משה קצב.

ראו גם

- נשיא מדינת ישראל
- נשיא ארצות הברית
- נשיא הסנהדרין

קישורים חיצוניים

- [http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod12.htm חוק יסוד: נשיא המדינה], ב[http://www.knesset.gov.il/ אתר הכנסת] קטגוריה:משרות פוליטיות
- ja:大統領 ko:대통령 simple:President th:ประธานาธิบดี zh-min-nan:Chóng-thóng

שטח

שטח היא מידת גודלו של משטח במרחב (בדרך כלל פרופרציוני לאורכו כפול רוחבו של המשטח). את השטח מודדים לרוב במטר רבוע (מ"ר) או ביחידות אחרות המבוססות על המטר. בישראל נהוג למדוד שטח של קרקע בדונם. בגיאומטריה ישנן נוסחאות רבות הקשורות לחישובי שטחים:
-

\ S=a \cdot b

שטח מלבן שווה לאורך צלע אחת כפול אורך הצלע השנייה
-

S= - h

שטח טרפז שווה למכפלת חצי סכום הבסיסים בגובה הטרפז
- שטח עיגול שרדיוסו R הוא

\ S = \pi R^2

.
- שטח אליפסה שציריה הם a ו b הוא

\ S = \pi a b

.
- שטחים של מפלצואידים מסובכים אפשר לחשב באמצעות אינטגרל דו-ממדי.

יחידות מידה לשטח

- אקר
- דונם
- מטר מרובע

ראו עוד

- אורך
- נפח
- יעקוביאן
- אנליזה וקטורית קטגוריה:גאומטריה

אוכלוסיה

אוכלוסייה היא כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר. האוכלוסיה בכדור הארץ היא כ-6.3 מיליארד, כלומר מספר האנשים בעולם הוא בערך 6.3 מיליארד. בשנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה מספרית מדי דקה בכ־160 איש בקירוב. לעתים מורחב השימוש במלה זו לאוכלוסיה שאינה של אנשים, למשל אוכלוסיית הנמרים בנגב. לעתים מצומצמת משמעות המלה כך שהיא אינה מתייחסת לכל האנשים במקום מסוים, אלא לחלק מסוים של האנשים, למשל אוכלוסיית הרווקות בתל-אביב. האוכלוסייה נחקרת מנקודת מבט מגוונות. דמוגרפיה עוסקת בדינמיקה של אוכלוסיית האדם, כלומר השינויים החלים בה בהתאם למאפיינים שונים, כגון מין, גיל, השכלה, גזע וכו'. היבטים אחרים של האוכלוסייה נחקרים במסגרת הסוציולוגיה, הכלכלה והגאוגרפיה. מידע רב אודות האוכלוסייה במדינת ישראל מסופק על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. צפיפות האוכלוסייה משקפת את מספר הפריטים באוכלוסייה ליחידת שטח.

ראו גם

- מדינות (לפי גודל האוכלוסייה). קטגוריה:מדעי החברה קטגוריה:דמוגרפיה ja:人口 simple:Population

רשימה של מדינות לפי גודל האוכלוסיה

רשימת מדינות לפי גודל האוכלוסייה היא רשימה ממוינת של מדינות לפי כמות האנשים החיים במדינה. כמות האנשים לקוחה מתוך ספר העובדות של ה CIA, ליולי 2005 (ראו מקורות בתחתית). הטבלה כוללת 191 המדינות החברות באו"ם, פלוס הרפובליקה הסינית וקרית הותיקן. שאר הטריטוריות נכללות במדינה השולטת עליה.

מקורות

- [http://www.cia.gov/cia/publications/factbook/fields/2001.html ספר העובדות העולמיות] - ארצות הברית, סוכנות הביון המרכזית (CIA), יולי 2005 (הערכה כללית).
- ja:国の人口順リスト th:รายชื่อประเทศเรียงตามจำนวนประชากร

צרפת

צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française). צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.

היסטוריה

צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור. בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון. התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו. במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השניה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן, השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטאן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטאן, אשר מקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944 החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריס, אשר שוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו. לאחר המלחמה הקולוניות הצרפתיות התחילו להתמרד. תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך המשיכו במשך עשור שנים להיאחז בציפורניים בכל מושבה שלהם. עד היום, צרפת נמנית עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). למרות שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה הענקית גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.

פוליטיקה

צרפת הינה מדינה מרכזית באירופה ובעלת השפעה מכרעת על תרבות העולם. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו לאחר מכן על העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות, אשר נשאו את עיניהן לצרפת. רעיונות המהפכה הצרפתית פיעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליון.

כלכלה

בזכות התוצר הפנימי הגולמי של צרפת, היא נחשבת למעצמה הכלכלית הרביעית בגודלה בעולם. רבים הם יתרונותיה בתחום זה: תחבורה, טלקומוניקציה, תעשיות מזון וחקלאות, ענף הרוקחות וגם המגזר הבנקאי, הביטוחי, התיירותי, מבלי לשכוח את תחומי המותרות המוכרים יותר (תעשיית העור, הבגדים, הבשמים, המשקאות החריפים ועוד). העודף המסחרי של צרפת הגיע בשנת 2000 ל-14.03 מיליארד אירו והיא מדורגת כיצואנית הרביעית בעולם בתחום המוצרים (בעיקר נכסי ציוד) ונחשבת השניה בכל הנוגע לתחום השירותים והחקלאות (בעיקר דגנים ומוצרי מזון וחקלאות). צרפת עודנה נחשבת ליצרנית וליצואנית הראשונה באירופה של מוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, 63% מהסחר שלה מתבצע עם מדינות אחרות באיחוד האירופי (50% עם האזור שבו האירו הוא ההילך החוקי). צרפת מדורגת בעולם במקום הרביעי מבין המדינות שבהן משקיעים השקעות זרות במישרין. המשקיעים מעריכים את איכות כוח האדם בצרפת, את רמת המחקר הגבוהה, את השליטה בטכנולוגיות המתקדמות, את יציבות המטבע ואת הוויסות הנכון של עלויות היצור.
- תוצר פנימי גולמי (2000) - 1,404.8 מיליארד אירו
- שיעור הצמיחה של התוצר הפנימי הגולמי (2000) - 3.1%
- אינפלציה (2000) - 1.6%
- עודף מסחרי (2000) - 14.03 מיליארד אירו. עד 1 בינואר 2002 המטבע בצרפת היה הפרנק. אולם, החל מ-1 בינואר 2002, המועד בו אימצו 12 מדינות באירופה ובהן צרפת מטבע משותף, המטבע בצרפת ובמדינות אלו הוא האירו. חקלאות:
- משקים חקלאיים - 680,000
- אוכלוסייה העובדת בחקלאות - 885,000
- שטח חקלאי שבשימוש - 330,000,000 דונם, היינו 60% מהשטח של צרפת. ענפי התעשייה הפעילים ביותר הם: בניין ועבודות ציבוריות, מזון וחקלאות, כימיה, ענפי האופנה והמותרות, תעשיית הרוקחות, ענף המכוניות ועיבוד חומרים.

גאוגרפיה

רוקחות רוקחות

דמוגרפיה

התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי). בצרפת 52 כרכים (מטרופולינים) שבהם יותר מ- 150,000 תושבים. חמשת הכרכים הגדולים הם: # פריז - 9.8 מיליון (עיר הבירה) # ליון - 1.4 מיליון # מרסיי אקס-אן-פרובנס - 1.4 מיליון # ליל - 1.1 מיליון # טולוז - 0.9 מיליון האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 81 אחוזים קתולים, שני אחוזים פרוטסטנטים, עשרה אחוזים מוסלמים, אחוז אחד יהודים, חמישה אחוזים אינם משתייכים לדת מסוימת. בכל הנוגע לשפות המדוברות, השפה העיקרית היא הצרפתית אולם במדינה מדברים גם בפלמית, אלזאסית, ברטונית, באסקית, קטלאנית, פרובאנסלית וקורסיקנית.

תיירות

את צרפת פוקדים יותר מ-15 מיליון תיירים זרים והיא נחשבת למדינה המתויירת ביותר בעולם. לכן בצרפת יש:
- 20,000 בתי מלון
- 8000 מגרשי קמפינג
- 890 כפרי נופש
- 181 אכסניות נוער
- 41,000 בתי אירוח כפריים וקהילתיים
- 22,000 חדרים בבתים פרטיים. האתר הכי גבוה והכי "מקובל" לפי התיירים הוא מגדל אייפל. צרפת מגיעה למקום השלישי בעולם מבחינת ההכנסות מתיירות, אחרי ארה"ב ואיטליה, עם הכנסה של 25.6 מיליארד אירו. מבחינת מספר מבקרים, צרפת היא המדינה עם מספר התיירים השנתי הגבוה בעולם. ב–2001 ביקרו בה 76.5 מיליון תיירים מרחבי העולם, שהם יותר מ– 10% מהיקף התיירות העולמית. צרפת ניחנה בנופים ובאתרים היסטוריים מגוונים ביותר, במורשת אדריכלית וגסטרונומית רחבת-היקף, בבתי מלון מסוגים שונים ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד ארועי ספורט ותרבות בינלאומיים (גביע העולם בכדורגל ב–1998, פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ועוד).

קישורים חיצוניים

- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/up_franceX.mp3 המרסייז(ההמנון הצרפתי)] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Frankreich fiu-vro:Prantsusmaa ja:フランス ko:프랑스 ms:Perancis simple:France th:ประเทศฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-kok

22 בנובמבר

ה-22 בנובמבר הוא היום ה-326 בשנה, (327 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 39 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1497 - וסקו דה גמה (Vasco da Gama), החוקר הפורטוגזי מקיף את כף התקוה הטובה (האירופאי הראשון העושה זאת).
- 1943 - לבנון מקבלת עצמאות מצרפת.
- 1963 - ג'ון קנדי (John F. Kennedy), נשיא ארה"ב, נרצח בדאלאס, טקסס.
- 1963 - לינדון ג'ונסון (Lyndon Johnson) מושבע כנשיא ארה"ב.
- 1967 - מועצת הביטחון של האו"ם מקבלת את החלטה 242.
- 1975 - חואן קרלוס (Juan Carlos) מוכרז כמלך ספרד.
- 1986 - מייק טייסון (Mike Tyson), מוכתר כאלוף העולם באגרוף במשקל כבד. (הצעיר ביותר בהיסטוריה).
- 1988 - חושפים את המטוס החמקן B-2.
- 1990 - מרגרט תאצ'ר (Margaret Thatcher), מתפטרת ממשרתה כראש ממשלת בריטניה.

נולדו

- 1819 - מרי אן אוונס, סופרת בריטית הידועה בשם העט שלה ג'ורג' אליוט
- 1890 - שארל דה גול (Charles de Gaulle) נשיא צרפת (נפטר 1970).
- 1940 - טרי גיליאם במאי קולנוע אמריקאי.
- 1902 - פיליפ לקלרק גנרל צרפתי מימי מלחמת העולם השנייה (נפטר 1947)

נפטרו

- 1963 - אלדוס האקסלי, סופר בריטי (נולד 1894)
- 1963 - קלייב סטפלס לואיס (C. S. Lewis), סופר. כתב את סדרת ספרי נרניה (נולד 1898)
- 2000 - אמיל זטופק, אצן צ'כי (נולד 1922)

חגים ואירועים החלים ביום זה

----
- 21 בנובמבר - 23 בנובמבר
- נובמבר
- לוח אירועים שנתי ja:11月22日 ko:11월 22일 ms:22 November simple:November 22 th:22 พฤศจิกายน

מטבע

למושג מטבע יש שני פירושים ושימושים נפוצים. האחד הוא המטבע המוחשי, בד"כ עגול ועשוי ממתכת כלשהי. במשמעות המופשטת יותר, מטבע הוא כל אמצעי התשלום (הכסף) הרשמיים במדינה מסוימת, הכוללים שטרות ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי באותה מדינה. בישראל המטבע נקרא שקל חדש והוא כולל את השטרות מנייר והמטבעות. מהמושג מטבע נגזרים מושגים נוספים:
- מטבע חוץ: מטבע של מדינה אחרת, שמשמש תיירים ועוסקים במסחר בינלאומי.
- מטבע קשה: כסף המוכר בעולם ככסף השומר היטב על ערכו יחסית למטבעות אחרים. דוגמאות למטבעות קשים: האירו האירופי, הין היפני, הפרנק השוויצרי ועוד. בישראל נחשב גם הדולר אמריקאי למטבע קשה, אף ששערו נשחק בהתמדה יחסית למטבעות חזקים ממנו.
- מטבע זכרון: מטבע ממתכת, אשר הוטבע במיוחד לצורך הנצחת מאורע מסויים או אישיות מסויימת.

מטבעות עתיקים

בעת העתיקה התחילו בפעם הראשונה בתולדות האנושות להשתמש במטבעות, בהתחלה בלידיה ומשם זה נפוץ בכל העולם המערבי. לא נעשה שימוש בשטרות כהילך חוקי במערב, אלא רק בסין. לכן שימשו המטבעות כהילך החוקי היחיד בזמנם. ערכם של המטבעות העתיקים לא נגזר מהתחייבות בנקאית הניתנת נגדם כמו הכסף המודרני ("כסף סינטטי"), אלא משוויו האמיתי ("כסף טבעי"). לכן נטבעו המטבעות העתיקים בעיקר ממתכות אצילות שערכן היה גבוה במידה שאיפשרה לטבוע מטבעות קלים יחסית (גם כיום נהוג לטבוע את המטבעות מחומרים מתכתיים, אולם רק בשל עמידותם וחוזקם). בזמננו יש למטבעות העתיקים, לעיתים, חשיבות היסטורית. דוגמא למטבעות עתיקים: דרכמה, דינר, אס

ראו גם

- מדליה
- קרן המטבע הבינלאומית
- ISO 4217
- עץ או פלי
-

UTC

UTC או הזמן האוניברסלי המתואם (Coordinated Universal Time) מהווה את השעון הבסיסי בעולם שלפיו נמדדים ומתואמים השעונים במדינות השונות. אזורי זמן מסביב לעולם מתוארים ביחס לשעון הזה. לדוגמא: השעון בישראל הוא UTC+2 בחורף, ו-UTC+3 בשעון הקיץ. שמו הקודם והנפוץ של ה-UTC הוא GMT - Greenwich Mean Time או בעברית שעון גריניץ'. שינוי השם נובע משתי סיבות. ראשית לא רצו שבשם השעון העולמי יופיע מקום מסויים מכיוון שהמדידות כיום נעשות על ידי מספר גורמים בין-לאומיים. שנית, עם המעבר ל-UTC הזמן החל להמדד על ידי שעונים אטומים ולא באמצעות צפיה בגרמי השמיים כמו שנעשה במאות השנים שקדמו. ראשי התיבות המשובשים של ה-UTC נוצרו כפשרה בין ראשי התיבות באנגלית (CUT) וראשי התיבות בצרפתית (TUC). מכיוון שכדור הארץ מאט את סיבובו נוצר הפרש בין הזמן האטומי לזמן האמיתי. הפרש זה מתוקן ב-UTC על ידי הוספת שניה מידי כמה שנים, כשההפרש עולה על 0.9 שניה. לאחרונה הוספה שניה כזו בין סיום שנת 1998 לתחילת 1999. לפני כן, שניות הוספו בממוצע מידי שנה וחצי. שיטה זו יוצרת בעיות למערכות הפעלה כגון יוניקס או לינוקס שמיצגות את הזמן לפי מספר השניות שעברו מזמן יחוס מסויים. UTC מתוחזק על ידי מספר מדינות בחסות ארגונים בין לאומיים שמודדים באופן מאוד מדויק הן את מעבר הזמן והן את השינויים בתנועת כדור הארץ. ja:協定世界時 simple:Coordinated Universal Time category:גאוגרפיה Category:זמן

סיומת אינטרנט

לפי שיטת הקצאת כתובות האתרים באינטרנט, מחולקות הכתובת למתחמים (domain) שמופרדים בינהם על ידי נקודות. המתחם העיקרי, שמופיע בצד ימין מכונה סיומת אינטרנט או באנגלית Top-level Domain. סיומות אלו מוקצות על ידי ארגון ה-ICANN. ישנם שני סוגים של סיומות אינטרנט: סיומות כלליות (gTLD) וסיומות מדינה (ccTLD). סיומות מדינה הן בעלות שתי אותיות וסיומות כלליות הן בעלות שלוש או יותר אותיות. מבין הסיומות הכלליות ישנן כאלה שבשימוש בין לאומי ומנוהלות באופן חופשי ואחרות שנמצאות בשליטת הממשל של ארצות הברית.

סיומות כלליות חופשיות

הסיומות הכלליות נועדו לשימוש כללי, חופשי ובין לאומי, וכיום כל אדם יכול לרשום על שמו כל כתובת פנויה בעלת אחת מסיומות אלה במחיר השווה לכל נפש. כאשר הן הוקצו לראשונה בשנת 1985 הן כללו הסיומות שבשימוש הממשל האמריקאי (ראו להלן) ואת:
- com. - אתרים מסחריים כלליים.
- net. - תשתיות רשת ואתרים של ספקי גישה לאינטרנט
- org. - אתרים של ארגונים ללא כוונות רווח. בשנת 1988 לאחר בקשה מארגון נאט"ו הוספה גם הסיומת int. לציון ארגונים בין לאומיים. לאחר הגיאות בשימוש באינטרנט בשנות ה-90 נוצר מחסור בכתובות לאתרים בסיומות הכלליות. כמו כן נוצר צורך לבדל סוגי אתרים שלא התאימו לשלושת הקטגוריות של com, org ו-net. לדוגמא: אתרים אישיים של אנשים פרטיים. כתוצאה מכך הוקצו בשנת 2000 שבע סיומות חדשות:
- aero. - לאתרים של תעשיית התעופה
- biz. - לעסקים
- coop. - אתרים של קואופרטיבים
- info. - שימוש כללי
- museum. - אתרים של מוזיאונים
- name. - אתרים אישיים של אנשים פרטיים
- pro. - לאתרים של אנשי מקצוע (proffesionals) התהליך של הוספת סיומות אינטרנט כלליות חדשות ממשיך ובעתיד צפויות להתווסף סיומות חדשות. בין ההצעות סיומת mobi. לאתרים שמיועדים לטלפונים ניידים (mobiles) וסיומת xxx. לאתרי סקס.

סיומות מדינה

לכל מדינה מוקצה סיומת משלה לפי הסימול הסטנדרטי של שתי אותיות לטיניות של אותה מדינה (תקן בין לאומי ISO 3166-1). יש 240 סיומות אינטרנט כאלו. חלקם בשימוש מאוד נרחב ואילו חלקם מוקצה למדינות ושטחים אוטונומיים חסרי תושבים (לדוגמא: io. שמוקצה לטריטוריות הבריטיות באוקיינוס ההודי, קבוצת איים שמאוכלסים רק על ידי בסיס אמריקאי בודד). כל הכתובות מתחת לסיומת המדינה מנוהלות על ידי הממשלה או איגוד האינטרנט המקומי באותה המדינה. בכל מדינה יש מדיניות שונה של הקצאה כתובות ואילו אתרים יכולים להרשם מתחת. בקנדה, למשל, רק אזרחי המדינה יכולים לרשום אתרים בסיומת שלה (ca.). מדינות אחרות לעומת זאת מרשות לכל אדם לרשום כתובת וכך נוצר מצב שבמדינות שלהם סיומות פשוטות או בעלות משמעות מיוחדת (לדוגמא: טונגה - to., טובאלו - tv. או איי קוקוס - cc.) נרשמים אתרים שאין להם קשר למדינה (לדוגמא go.to) והקצאת הסיומות הופכת להיות מקור הכנסה כספי למדינה. חלק מהמדינות מפעילות שמות מתחם משניים (second level domain) כגון co.il. או gov.il. בישראל. במדינות אחרות, נרשמים האתרים השונים ישירות מתחת לסיומת המדינה (לדוגמא yahoo.fr בצרפת). יש מספר יוצאי דופן למדינות בעלות סיומת ששונה מהתקן הבין לאומי. בינהם הסיומת su. שהיתה שייכת לברית המועצות שהתפרקה ומדינות שאימצו שמות לא תקניים כגון בריטניה שמשתמשת ב-uk במקום ב-gb.

סיומות כלליות בשימוש הממשל של ארצות הברית

האינטרנט החל כיוזמה של הממשל האמריקאי. מסיבה זו מנגנון הכתובות נוצר במקור רק לשימוש אתרים בארצות הברית. לכן, הממשל האמריקאי עושה שימוש בסיומות אינטרנט בין לאומיות לצרכיו. לארצות הברית יש סיומת משלה (us.) אבל נעשה בה שימוש מועט יחסית. הסיומות הללו הן:
- gov. - אתרים של הממשל הפדרלי של ארה"ב.
- mil. - אתרים של הכוחות המזוינים של ארה"ב (צבא, מרינס, חיל אויר).
- edu. - אתרים של מוסדות חינוך בארה"ב.
- arpa. - אתרים של הרשת הישנה של הממשל האמריקאי שקדמה לאינטרנט.

ראו גם

DNS - רשימה מלאה של סיומות אינטרנט

קישורים חיצוניים

- [http://www.icann.org/ אתר איגוד ICANN] - האיגוד שאחראי על הקצאת סיומות אינטרנט.
- [http://www.isoc.org.il איגוד האינטרנט הישראלי] - אחראי על הקצאת כתובות מתחת לסיומת האינטרנט של ישראל (il). category:אינטרנט ja:トップレベルドメイン ko:최상위 도메인 th:โดเมนระดับบนสุด