:: wikimiki.org ::

אנגלית

אנגלית

אנגלית (English) היא אחת השפות המדוברות ביותר בתבל, ולדעת רבים היא השפה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בימינו. מאות מיליוני בני אדם מוגדרים כדוברי אנגלית, בין כשפת אם ובין כשפה שנייה (מספר דוברי מנדרינית וספרדית גדול יותר, כנראה). התפשטותה של השפה והשפעתה גברו בימי הזוהר של האימפריה הבריטית וכשזו דעכה, גדלה חשיבותה עקב התעצמותה של ארצות הברית, מבחינה צבאית, מדעית, כלכלית ותרבותית. אנגלית היא שפתן הרשמית של אנגליה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. בארצות הברית, לעומת זאת, אין כל שפה רשמית, הגם שהשפה האנגלית משמשת את מרבית תושביה ואף את הממשל האמריקני, יותר מכל שפה אחרת. בניתוח התפתחות השפה לאורך השנים, נוהגים להבחין בין ארבעה שלבי התפתחות עיקריים, גם אם ה"גבולות" ביניהם אינם חדים:
- אנגלית עתיקה (Old English). מבחינות מסויימות, זו דומה יותר לשאר שפות הגרמאניות העתיקות (דוגמת גוטית ואיסלנדית עתיקה) מאשר לאנגלית מודרנית; דוברי אנגלית מודרנית כמעט ולא יכולים להבין אנגלית עתיקה.
- אנגלית תיכונה (Middle English). זו הייתה שפתו של המשורר ג'פרי צ'וסר, מחבר "מעשיות קנטרברי" (The Canterbury Tales) ומי שנחשב למייסד השירה האנגלית. בשלב זה כבר ניכרת ההשפעה של הכיבוש הנורמני.
- אנגלית מודרנית מוקדמת (Early Modern English). זו הייתה שפתו של שייקספיר. השוני בין אנגלית זו ובין האנגלית המודרנית יכול להזכיר לכמה את השוני בין העברית בה כתוב התנ"ך ובין העברית המדוברת כיום.
- אנגלית מודרנית (Modern English).

שינויים בדקדוק

במהלך התפתחות האנגלית עברה השפה תהליך מסיבי של סינקרטיזם מורפולוגי. הבחנות שהיו קיימות בשפות הגרמאניות, ובפרט באנגלית עתיקה, אבדו. בין ההבחנות שאבדו ניתן למנות את חלוקת שמות העצם למינים (בגרמנית, לדוגמה, עדיין נותרו אותם השלושה: זכר, נקבה ונאוטרום) והבחנה ביחסות (בגרמנית קיימות עדיין אותן ארבעת היחסות: נומינטיב, גנטיב, אקוזטיב ודטיב). באופן מוגבל, נותר הבדל בין סימון שייכות (מסומן ב־s באנגלית מודרנית, ומקורו בגנטיב הקדום) לצורה שאינה מסמנת שייכות. גם נטיית הפועל הופשטה. באנגלית עתיקה הפועל נטה בכמה וכמה צורות, לפי הזמן, המין, המודוס, הגוף, וכו'. חשוב לציין שגם אם המורפולוגיה הפעלית עברה פישוט, הרי שהבחנות חדשות נוספו בצורה פריפרסטית; כך לדוגמה הניגוד עבר:לא-עבר (הלא-עבר כיסה, מבחינת המשמעות, גם את ה"עתיד", באופן שמזכיר את המצב בגרמנית) השתנה לעבר:הווה:עתיד, כשהמסמן של ה"עתיד" הוא פריפרסטי: בעזרת will/shall. המעבר מצורות סינתטיות, שבהן ההבחנות הדקדוקיות מסומנות בגבול ה"מילה", לצורות פריפרסטיות, בהן ההבחנות מסומנות בעזרת "מילים" נפרדות, הוא מאפיין כללי חשוב של חלק גדול מהשינויים שהתרחשו בשפה האנגלית. באנגלית עתיקה עוד נשארה ההבחנה יחיד:זוגי:רבים (בדומה ל"דקה:דקותיים:דקות" בעברית), שהפכה ליחיד:רבים ברוב השפות ההודו-אירופיות, במקומות מעטים (כך בכינויי־הגוף). ההבחנה הזו, המורפולוגית, אבדה לגמרי באנגלית מודרנית. עדיין אפשר להביע דבר דומה, בחלק מהמקרים, בעזרת צורה פריפרסטית, you two לדוגמה. אנלוגיה התרחשה בהבחנה בין צורת היחיד וצורת הרבים (משאבדה ההבחנה ביחסות וצמצום הבחנת המספר ליחיד:רבים, זו ההבחנה המורפולוגית העיקרית שבשם העצם). הצורה הנפוצה ביותר באנגלית מודרנית היא בניגוד אפס:s, כך שצורת היחיד מסומנת בהעדר סיומת, וצורת הרבים מסומנת בסיומת s (כאשר יש יחסי אלומורפיה בין המסמנים בכתיבה ובדיבור, לפי הצליל שבסוף המילה. כך boys נהגה boyz, וצורת הרבים של box היא boxes ולא boxs). צורות אחרות, שאינן ב־s, קיימות במספר מילים; חלקן משמרות צורה אנגלית עתיקה יותר (כך ב־man:men (באנגלית עתיקה: man/mon:men) וב־ox:oxen (באנגלית עתיקה: oxa:oxan)) וחלקן מקורן זר (כך criterion:criteria, מיוונית). לכינויי הרומז / התווית המיידעת se באנגלית עתיקה היתה נטיה ענפה: לפי מין, מספר ויחסה. מאוחר יותר כבר התקבע תפקידו כתווית מיידעת ונטייתו צומצמה ל־the בלבד. בגרמנית, לשם השוואה, עדיין קיימות למקבילה שלו צורות רבות: der, die, das, den, des, dem. למעשה, הבחנות של הביטוי השמני כולו מסומנות בגרמנית בתווית בלבד לפעמים. הפונולוגיה האנגלית עשירה יחסית, ומספר התנועות בה רב. האורתוגרפיה של האנגלית המודרנית לא משקפת את צורת ההיגוי בפועל: היא מתאימה לשלבים קדומים יותר בשפה, כך ששינויים פונולוגיים שהתרחשו לא משתקפים בכתב.

מקורו של אוצר המילים

בשל הכיבוש הנורמאני, שהשפעתו על השפה האנגלית היתה רבה מאוד, מילים רבות ממקור לטיני/צרפתי נכנסו לשימוש בשפה. זהו תהליך מאוד נפוץ כשיש שפה בעלת־השפעה, שנחשבת לבעלת פרסטיז' "גבוה" יותר (במקרה דנן: לטינית וצרפתית), וכשיש שפה מקומית שנחשבת לבעלת פרסטיז' "נמוך" יותר (אנגלית עתיקה), שחלק גדול מאוצר המילים יגיע מהשפה בעלת הפרסטיז' הגבוה, ועיקר הדקדוק יגיע מזו בעלת הפרסטיז' הנמוך. כך עיקרו של הדקדוק האנגלי הוא גרמאני, וחלק גדול מאוצר המילים בו הוא ממקור רומאני. בדיקה ממוחשבת שעשו Finkenstaedt ו־Wolff בשנת 1973 על־פי 80,000 מילים מהמהדורה השלישית של מילון אוקספורד המקוצר הניבה את התוצאות הבאות בנוגע למקורן של המילים באנגלית:
- 28.3%: צרפתית, כולל צרפתית עתיקה ואנגלו-צרפתית.
- 28.24%: לטינית, כולל מינוח מדעי וטכני.
- 25%: שפות גרמאנית; אנגלית עתיקה ותיכונה, איסלנדית עתיקה, הולנדית
- 5.32%: יוונית.
- 4.03%: לא צויין מקור.
- 3.28%: מילים שנגזרו משמות פרטיים.
- 1%: שפות אחרות. חשוב לציין שבדיקה כזו היא בעייתית מבחינה מדעית, מעצם הבעיה שבהגדרת "מילה" כיחידה (לדוגמה: האם ה"מילים" הבאות מהוות את אותה המילה? divide, dividable, undividable). עם זאת, אפשר לראות כאן את החלוקה בקווים כלליים: בכל מקרה אי־אפשר להטפל למספרים מדוייקים. למושגים רבים מאוד באנגלית קיימת מילה שמקורה גרמאני ומילה שמקורה רומאני. באופן כוללני, המילים הגרמאניות קצרות יותר, ונחשבות לפחות פורמאליות, בעוד שאלו הרומאניות ארוכות יותר, מורכבות יותר (פריקות, מתחלקות לחלקים ברורים יחסית), ונחשבות כ"גבוהות" יותר (בדומה לתפקידן של מילים לועזיות בעברית בת־ימינו). נבחן לדוגמה את האטימולוגיה של כמה מילים אנגליות, ומקבילות זרות:
- heart, לב. מ־heorte באנגלית עתיקה, מ־khertan
- בפרוטו גרמאנית (כך hairto בגוטית ו־Herz בגרמנית, לדוגמה), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר kerd
- "לב". במקביל למילה heart, שמקורה גרמאני, קיימות מילים נוספות מאותו מקור הודו־אירופי, דוגמת courage (מ־corage בצרפתית עתיקה) ו־cardiac (מ־kardiakos ביוונית, דרך cardiacus בלטנית).
- foot, כף רגל. מ־fot באנגלית עתיקה, מ־fot
- בפרוטו גרמאנית (כך fotus בגוטית ו־Fuß בגרמנית), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר ped
- "כף רגל". במקביל ל־foot, קיימות לדוגמה tripedal (מלטינית) ו־octopus (מיוונית, דרך הלטינית).
- book, ספר. מ־boc באנגלית עתיקה, מ־bokiz
- בפרוטו גרמאנית (כך Buch בגרמנית), במקור ממשמעות של "עץ אשור" (עליו נכתבו אותיות, ומכאן: ספר), כמו במילה האנגלית beech, מאותו מקור קדום. מהמילה הלטינית liber "ספר" ומילים קרובות אליה הגיעו מילים כמו library.
- water, מים. מ־wæter באנגלית עתיקה, מ־watar
- בפרוטו גרמאנית (כך wato בגוטית ו־Wasser בגרמנית), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר wed
- "מים, רטוב". במקביל קיימות מילים זרות, כמו אלו המתחילות ב־-hydr מיוונית (מאותו מקור הודו־אירופי wed
- ), ואלו שקשורות ל־aqua בלטינית.

דיאלקטים

בראיה כוללנית, בין הדיאלקטים של האנגלית קיימים:
- אנגלית אמריקנית
- אנגלית בריטית
- אנגלית אוסטרלית
- אנגלית קנדית
- קטגוריה:שפות גרמאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:אנגליה קטגוריה:קנדה קטגוריה:ארצות הברית קטגוריה:אוסטרליה als:Englische Sprache ja:英語 ko:영어 ms:Bahasa Inggeris simple:English language th:ภาษาอังกฤษ zh-min-nan:Eng-gí

שפה

שפה היא אמצעי תקשורת בין בעלי חיים ממשפחת העופות והיונקים המורכב ברוב המקרים מקולות וצלילים למיניהם ובמקרים אחרים תנועות גוף בולטות. השפה המורכבת ביותר היא השפה האנושית מפני שהיא היחידה המכילה אוצר מילים רחב שמתחבר עם כללי תחביר ודקדוק ויוצר משפטים ובכך היא נבדלת משפות של בעלי חיים אחרים. בשפה האנושית קיים מגוון רחב של צלילים המחולקים לעיצורים ותנועות המרכיבים באופן שרירותי מילים רבות בעלי משמעויות שונות ואין סופיות, בניגוד לשפות של בעלי חיים אחרים בהם כמות מוגבלת בעלי משמעויות שונות אך מעטות. קיימות שפות טבעיות שנתהוו במהלך האבולוציה ברציפות. אבולוציה של השפה משולבת באבולוציה של האדם ובהתפתחות התרבות, ואפשרה את שכלול התקשורת בין בני האדם, ולא פחות מכך את כישורי ההכרה והתובנה. קיימות גם שפות מתוכננות, שהומצאו באופן יזום, ושפות מלאכותיות שהאדם יצר אותם עבור צרכים שונים, למשל שפות מחשב. כלי לאיסוף וביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת הוא המילון. המדע העוסק בחקר השפות נקרא בלשנות.

השפה האנושית

השפה האנושית מובחנת מדרכי התקשורת של בעלי חיים בשלושה מאפיינים: #שרירותיות: לרוב אין קשר בין ההברות הנהגות לבין המשמעות שלהן. המילים שנבחרו לסמל אובייקטים הן שרירותיות לחלוטין. הדבר מאפשר יצירת מילים גם לאובייקטים מופשטים (כגון אהבה, מלחמה, שלום) #יצרנות: השפה היא אין סופית, ומאפשרת יצירת משמעויות אין סופיות. # סדירות: השפה משתמשת בחוקים מולדים או נלמדים, כגון חוקי תחביר ודקדוק. יצירת השפה האנושית היא היכולת של המוח לבצע את פעולת הבנייה של משמעות מסויימת בצורת עיצורים ותנועות המתחברים להברות ומילים שמרכיבים משפטים על ידי כללי תחביר ודקדוק. השפה משמשת כאמצעי תקשורת על ידי הדיבור, הקריאה והכתיבה. היכולת הדרושה לפעילות הדיבור היא: תרגום מוטורי של הברות, המילים והמשפטים שנבנו במוח לגירוי פיזיקלי שיוצר את גלי הקול, קליטה של גירוי זה מהאוויר, והמרתו חזרה למשמעות הראשונית. השפה האנושית אחראית גם על הקריאה והכתיבה, היכולת הדרושה לפעילות הכתיבה, היא: פעולת בנייה מוחית של ההברות, המילים והמשפטים בצורת סמלים או סימנים גרפיים ותרגום מוטורי שלהם לגירוי עצבי של תנועה, ולפעילות הקריאה דרושה יכולת הקליטה של הסימנים או הסמלים הגרפיים והמרתם חזרה למשמעותם הראשונית.

שפות טבעיות

לשפה טבעית ניתן למצוא סטיות אחדות:
- ניב (דיאלקט): גירסה מעט שונה של אותה שפה, בדרך כלל כתוצאה מבידוד תרבותי.
- עגה (סלנג): שימוש לא רשמי בשפה, כגון שילוב מילה משפה אחרת או שימוש במילה שלא במשמעות המקורית שלה. במקרים רבים היא נחשבת המונית.
- עגה מקצועית או ז'רגון: אוצר מילים טכני עבור תחום עיסוק מסוים. ישנן שפות טבעיות המשמשות רק לדיבור ואינן נכתבות בעוד שיש שפות שגם נכתבות וגם מדוברות. בשפת סימנים הדיבור מוחלף בתנועות של הידיים והאצבעות והיא משמשת בדרך כלל אנשים כבדי שמיעה או אילמים. מעריכים כי כיום קיימות כ-6,800 שפות ייחודיות. ואולם, גורמים חברתיים, דמוגרפיים ופוליטיים תורמים להיעלמותן המהירה של שפות רבות, משום שחברות קטנות מתבוללות לתוך תרבויות עולמיות ובינלאומיות. תרגום משפה לשפה מאפשר תקשורת גם בין אנשים שאינם דוברים אותה שפה.

משפחות של שפות

יש קבוצות של שפות הדומות בחוקיהן, כמו למשל: עברית, ערבית וארמית. לכן נהוג לחלק אותן למשפחות ותת-משפחות. שפות במשפחה אחת התפתחו משפה עתיקה משותפת. אחת החלוקות המסורתיות היא על שם בניו של נוח: שם, חם ויפת. אחת החלוקות הנפוצות בבלשנות, היא על-פי אזורים: שפות הודו אירופיות, שפות אפרו אסיתיות, שפות קווקאזיות, שפות אוראליות, שפות סינו-טיבטיות.

השפות הנפוצות ביותר

- סינית מנדרין (1093 מליון)
- אנגלית (450 מליון)
- הינדית (367 מליון)
- ספרדית (352 מליון)
- רוסית (204 מליון)
- ערבית (202 מליון)
- בנגלית (187 מליון)
- פורטוגזית (175 מליון)
- מלאית-אינדונזית (145 מליון)
- יפנית (126 מליון)

שפות מתוכננות

- שפה לעיצוב דרכי החשיבה:
- טוקיפונית
- שפות עזר בינלאומיות:
- אספרנטו
- אינטרלינגואה
- שפות מעולם הדימיון:
- השפה של הקלינגונים - קלינגון, שמופיעה בסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים.
- שפות הארץ התיכונה - סינדארין וקווניה, שמופיעות בספריו של ג'ון רונלד רעואל טולקין.

ראו גם

- משלב
- אמרת כנף
- רכישת שפה
- שעשועי לשון
- לשון סגי נהור
- מטבעות לשון, ניבים ופתגמים
- תרגומי התנ"ך - המציג את שלושת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית בשלל שפות.

קישורים חיצוניים

- [http://www.ethnologue.com אתר אונותולוג על שפות העולם] קטגוריה:בלשנות
- ja:言語 ko:언어 ms:Bahasa simple:Language tokipona:toki zh-cn:语言 zh-tw:語言

ספרדית

ספרדית (או קסטליאנו) הינה שפה רומאנו איברית מתוך קבוצת השפות הרומאניות(השפות שהתפתחו מהלטינית) במשפחת השפות ההודו אירופיות וקרובה במיוחד לפורטוגזית וקטלאנית, בנוסף לזאת הספרדית היא גם השפה הרומאנית המדוברת ביותר. עם 417,000,000 איש דוברי ספרדית ברחבי העולם, ספרדית היא שפת הדיבור השניה בתפוצתה בעולם לאחר המנדרינית. הספרדית משמשת כשפת אם בפי 332,000,000 דוברים ובפי השאר כשפה שנייה. הספרדית מדוברת בפי 40 מליון איש בספרד ומלבדה היא מדוברת ב-43 מדינות נוספות בחמש יבשות והיא גם אחת השפות הרשמיות של האומות המאוחדות. המסמכים המוקדמים ביותר בהם הספרדית הופיעה בכתב מתוארכים למאה האחת עשרה לספירה. אוצר המלים הספרדי מכיל בעיקר אוצר מלים לטיני אך גם אוצר מלים ערבי רב. הספרדית התפתחה מהלטינית הוולגארית שדוברה במושבות העבר של האימפריה הרומית בימי הביניים המוקדמים בהשפעת הבסקית והערבית והתפשטה בכל רחבי חצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה ובכל רחבי אמריקה הלטינית בתקופת האימפריה הספרדית. מאוחר יותר התפתחו הבדלים בהגייה בין הספרדית האירופאית לספרדית הדרום-אמריקאית.

שמות השפה

שני השמות העיקריים של השפה הספרדית הם español ו-castellano. השם español (אספניול) הוא בעל מקורות שמיים, חצי האי האיברי נקרא בפי הפיניקים "אי שפנים", וממנו נובע השם היספניה שניתן לחצי האי האיברי ע"י הרומאים. המונח הספציפי español בצורתו הסופית לקוח כנראה מאוקסיטנית. השם castellano (קסטֶיָאנוֹ) נגזר משמה של ממלכת קסטיליה ממנה התפתחה ספרד. פירוש שמה של ממלכת קסטיליה הוא ארץ הטירות שכן בזמן הכיבוש המוסלמי של רוב חצי האי האיברי הייתה הממלכה מוקפת טירות, ועם הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) התפשטה לשאר חלקי חצי האי האיברי. לרוב השימוש במונח español הוא בהשוואה לאנגלית, ערבית, רוסית, גרמנית, צרפתית וכדומה בעוד שהשימוש במונח castellano הוא בהשוואה ל:קטלנית, גליסיאנית, בסקית ועוד שפות אזוריות בספרד. הבחנה זאת נעשית בעיקר בספרד בעוד שבשאר העולם דובר הספרדית ישנה העדפה לאחד השמות. בארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, בוליביה, אקוואדור וונצואלה יש עדיפות לשם castellano; בקולומביה, מקסיקו, גואטמלה ופרו ישנה עדיפות לשם español, ובצ'ילה שני המונחים בשימוש באותה המשמעות כאשר המונח español נפוץ בתקשורת והמונח castellano הוא שם המקצוע בביה"ס.
- שם השפה בעברית, ספרדית, נגזר מהשם המסורתי לחצי האי האיברי, ספרד. כפי הנראה רצו היהודי בימי הביניים להשתמש בשם עברי לספרד, ושאלו שם זה מספר עובדיה (א, כ), שם הוא מוזכר כיעד ההגליה מירושלים.

הגיית וכתיבת השפה הספרדית

- אותיות המייצגות תנועות עשויות להופיע בליווי סימנים דיאקריטיים: Áá, Éé, Íí, Óó, Úú על מנת להצביע על הטעם במילה במקרים שמיקום הטעם חורג מהחוקים הרגילים של השפה.
- בספרדית נעשה שימוש בסימן שאלה הפוך, ¿, בראש משפטי שאלה, וסימן קריאה הפוך, ¡, בראש משפטי קריאה.

הדקדוק הספרדי

מערכת הפועל הספרדי

הפעלים הרגילים בספרדית נוטים לפי 3 נטיות בסיסיות: פעלים אשר בצורת המקור מסתיימים ב-ar, ב-er וב-ir.
- העבר הפרטוריטי מציין פעולה שהתרחשה והסתיימה בעבר, בעוד שהעבר הפשוט מציין פעולה בעבר שלא ידוע מתי החלה או מתי נגמרה, ואילו העבר הנוצר באמצעות פרפקט ההווה מציין פעולה שהתרחשה בעבר ויש לה השפעה על ההווה.
- התנאי מציין את תנאי ההווה שהוא תנאי היפותטי, בניגוד לתנאי העבר הנוצר באמצעות פרפקט התנאי המציין תנאי שלא התממש והוא בטל או תנאי העתיד הממשי.

הבינוני

בינוני ההווה

צורת בינוני ההווה הינה סוג של שם תואר הנגזר מפועל וכתואר הוא נוטה לפי נטיות התארים והוא עשוי לשמש את הזמנים המתמשכים בעזרת נטיות פועל העזר Estar. בינוני ההווה נוצר בדרך הבאה: # עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~ar בצורת המקור, סיומת ה~ar מתחלפת ב~ando. # עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~er בצורת המקור, סיומת ה~er מתחלפת ב~iendo. # עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, סיומת ה~ir מתחלפת ב~iendo.

בינוני העבר

צורת בינוני העבר הינה סוג של שם תואר הנגזר מפועל והוא נוטה לפי נטיית התארים, אך הוא עשוי לשמש גם את הקול הסביל יחד עם נטיות הפועל Ser או את זמני הפרפקט יחד עם נטיות הפועל Haber בינוני העבר נוצר בדרך הבאה: # עבור פעלים המסתיימים ב~ar בצורת המקור, סיומת ה~ar מתחלפת ב~ado. # עבור פעלים המסתיימים ב~er בצורת המקור, סיומת ה~er מתחלפת ב~ido. # עבור פעלים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, סיומת ה~ir מתחלפת ב~ido. # עבור פעלים אשר בסיסם מסתיים בתנועה, סיומת ה-er או ir מתחלפות ב-ído.

זמני הפרפקט

זמני הפרפקט מופקים באמצעות פועל השייכות וצורת הבינוני.
- פרפקט ההווה, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר וצורת הבינוני ומציין פעולה שהתרחשה בעבר ויש לה השפעה על ההווה.
- פרפקט העבר, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר וצורת הבינוני ומציין פעולה שהתרחשה לפני פעולה אחרת בעבר ויש בין שתיהן קשר, כמין פלאשבק.
- פרפקט העבר הפרטוריטרי נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר הפרטוריטרי וצורת הבינוני ומציין את אותה המשמעות של פרפקט העבר רק שכאן ידוע זמן תחילת הפעולה וסיומה.
- פרפקט העתיד, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעתיד וצורת הבינוני ומציין פעולה שתתרחש לפני פעולה אחרת בעתיד ויש בין שתיהן קשר.
- פרפקט התנאי נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בזמן תנאי וצורת הבינוני ומציין תנאי שלא התרחש והוא בטל.

הזמנים המתמשכים

הזמנים המתמשכים נוצרים באמצעות שימוש בנטיות פועל העזר Estar בזמנים השונים ושם הפעולה והם מוסיפים לזמנים מימד מתמשך.
- הפועל Estar מבטא גם מקום ומצב, אם הם זמניים או אם הם קבועים, לתאר מצב רגעי של אדם ולהפיק את הזמנים המתמשכים.

הקול הסביל

הקול הסביל נוצר באמצעות שימוש בנטיות הפועל ser בזמנים השונים וצורת הבינוני.
- הפועל Ser משמש גם להביע שייכות של הנושא אל דבר כלשהו, להביע מקור הנושא מעצם כלשהו, להביע את הרכבו של חומר מסויים ממשהו אחר, להביע זמן, תאריך או יום בשבוע.

נטיות שמות העצם

שמות העצם בספרדית הם בעלי מגדר, או נקבה או זכר, בדרך כלל שם עצם המסתיים בצליל O הוא זכר ושם עצם המסתיים בצליל A הוא נקבה, גם הסיומות ión ו-tad אופייניות לשמות עצם בנקבה. בצורת הרבים בשמות העצם בספרדית אין הבחנה בין זכר לנקבה והיא נוצרת בדרכים הבאות: # שם עצם המסתיים בתנועה, מתווספת לו סיומת s ברבים. # שם עצם המסתיים בעיצור, מתווספת לו סיומת es ברבים.
- שם עצם המסתיים בעיצור z, בצורת הרבים ה-z מתחלף ב-ces. שמות העצם עשויים להיות מיודעים באופן מסויים או באופן בלתי מסויים.
- לאחר מילת היחס a מתלכד יידוע הזכר הבלתי מסויים עם מילת היחס לכדי al.
- לאחר מילת היחס de מתלכד יידוע הזכר הבלתי מסויים עם מילת היחס לכדי del.
- קיימת מילת יידוע נייטרלי, לא מסויים ולא בלתי מסויים, Lo המיידעת שם מופשט או איכות, ואשר לא נוטה לפי כמות ומגדר.

נטיות התארים

שמות התואר בספרדית מתאימים לשמות עצם במגדר ובכמות, והם מופיעים לאחר שם העצם אותו הם מתארים, להוציא את התארים הלא מיודעים (לדוגמא:הרבה, כמה, כל... וכדומה) המופיעים לפני שם העצם.

מגדר התארים

# תארים שבזכר מסתיימים ב-o בנקבה ה-o הופכת ל-a. # תארים שבזכר מסתיימים ב-e או ב-a צורתם בנקבה היא זהה. # תארים שבזכר מסתיימים בעיצור צורתם בנקבה היא זהה. # תארים שבזכר מסתיימים ב-n או r מקבלים בנקבה סיומת a.

כמות התארים

# שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בתנועה, מתווספת לו סיומת s ברבים. # שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בעיצור, מתווספת לו סיומת es ברבים.
- שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בעיצור z, בצורת הרבים ה-z מתחלף ב-ces. קטגוריה:שפות רומאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:שפות איברו-רומאניות קטגוריה:שפות ספרד קטגוריה:ספרד ja:スペイン語 simple:Spanish th:ภาษาสเปน

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר. שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.

היסטוריה

ייסוד המדינה

מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות

ג'ורג' וושינגטון עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד. אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848). ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית. כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

ממלחמת האזרחים לשפל הגדול

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד". התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים. כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

פוליטיקה

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788. הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים. בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים. כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני. בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך. סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

כלכלה

זכויות אדם ואזרח ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע. השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר. גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה. משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי. מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות. אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו. עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.

רשימת המדינות

מכוניות עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות. בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים

גאוגרפיה

פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים. ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות. פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

אקלים

בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל. במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס). בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני. צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה. בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

דמוגרפיה

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'. הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית. הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.

חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות. יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

ראו גם

- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית

קישורים חיצוניים

- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- ja:アメリカ合衆国 ko:미국 ms:Amerika Syarikat simple:United States th:สหรัฐอเมริกา zh-min-nan:Bí-kok

אנגליה

אנגליה היא האומה הגדולה ביותר מבין האומות שמרכיבות את הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. המילה אנגליה משמשת בדרך כלל כמילה נרדפת לממלכה המאוחדת. מלכי אנגליה מהווים קו ירושה רציף כמעט מויליאם הראשון בשנת 1066 עד אליזבת השנייה בימינו. באנגליה ערים רבות, כגון: לונדון אשר היא עיר הבירה של אנגליה, ברמינגהם, מנצ'סטר, ליברפול, קיימברידג' ניוקאסל ועוד.

ראו גם

- מלחמות השושנים קטגוריה:הממלכה המאוחדת
-
- ja:イングランド ko:잉글랜드 ms:England simple:England th:แคว้นอังกฤษ zh-min-nan:England

קנדה

קנדה היא המדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה. זהו איחוד (פדרציה) בין 10 פרובינציות ושלוש טריטוריות המאוחדות יחדיו בפדרציה הקנדית. קנדה היא מונרכיה חוקתית. היא גובלת בארה"ב מדרום ומצפון מערב. שטח המדינה מגיע עד אוקיינוס הקרח הצפוני, וקנדה תובעת בעלות על חלקים של הקוטב הצפוני. עיר הבירה של קנדה היא אוטווה, בה נמצא הפרלמנט ובה יושב גם המושל, המייצג את המלכה אליזבת השנייה. קנדה היא מושבה בריטית לשעבר והיא המדינה הגדולה ביותר בחבר העמים הבריטי. קנדה היא המדינה השנייה בעולם בשטחה ורק רוסיה גדולה ממנה. למרות השטח העצום, אוכלוסייתה קטנה יחסית ומונה כ-32,000,000 תושבים. קנדה היא מדינה מודרנית ומפותחת טכנולוגית. כלכלתה בנויה על שפע של חומרי גלם טבעיים. למרות זאת, כלכלתה אינה מוגבלת ליצוא חומרי גלם בלבד והיא מייצרת מוצרים רבים.

מקור השם

מקור השם "קנדה" הוא במילה ההורנית-אירוקואית (לשונות אינדיאניים) "קנטה" שפירושה כפר. עיון במפות האירופאיות הראשונות של האיזור מראה שנהר אוטווה נקרא אז נהר קנדה. מניחים כי הנהר נקרא על שם הכפר ששכן לגדותיו. בשנת 1876 נוצר הדומיניון תחת השם "קנדה". המונח "דומיניון" נבחר על מנת למנוע אי נעימות עם ארה"ב שהייתה אנטי-מלוכנית. המונח "דומיניון של קנדה" היה בשימוש רחב עד שנות ה-50, אך השם שונה עם הזמן ל"קנדה". השינוי החשוב האחרון היה בשנת 1982, כאשר התחילו לחגוג במקום "יום הדומיניון" את "יום קנדה".

היסטוריה

קנדה היתה מיושבת ע"י אינדיאנים במשך כ-10,000 שנה. בשנת 1000 בערך, הגיעו האירופאים הראשונים - הוויקינגים, בהנהגת ליף אריקסון, שנחתו בווינלנד, אי שם בחוף האטלנטי. הם הקימו מספר ישובים על חופה המזרחי, אך הישובים לא החזיקו מעמד בשל עוינות האינדיאנים והם נאלצו לעזוב. יישובים אירופאיים חדשים הוקמו במאה ה-17 על ידי הצרפתים. ב-1763, בתום מלחמת שבע השנים, החליטו הצרפתים לשמור על האיים הקריביים ולוותר על בעלותם במושבתם בצפון אמריקה לטובת בריטניה. אחרי מלחמת העצמאות האמריקאית עברו לקנדה מתיישבים רבים שהיו נאמנים לבריטניה. ב-1 ביולי, 1867, העניקה בריטניה ממשל עצמי למושבותיה ואז הוקמה פדרציה של שלוש מושבות: פרובינציה של קנדה, ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. המושבה הישנה של קנדה התחלקה לשתיים: קוויבק ואונטריו. המונח "הפדרציה הקנדית" מתיחס לאיחוד הזה. במהרה הצטרפו לאיחוד מושבות בריטיות נוספות. עד שנת 1880 כללה קנדה את כל שטחה כיום, פרט לניופאונדלנד ולברדור, שהצטרפו ב-1949. רשמית זכתה קנדה בעצמאות מלאה רק בשנת 1982 עת הצ'רטר שנוסח על ידי פייר אליוט טרודו התקבל בפרלמנט ונכנס לתוקף.

פוליטיקה

הממשלה הפדרלית

קנדה היא פדרציה. שיטת המשטר שלה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ומלוכה פרלמנטרית. ראש המדינה היא המלכה אליזבת השנייה, המיוצגת על ידי המושל. תפקידי המושל הם: מתן ההסכמה המלכותית לחוקים שחוקקו בפרלמנט, קריאת נאום הכתר (נאום שלמלכה אין חלק בניסוחו), חתימה על מסמכי המדינה, פתיחה וסגירה של מושבי הפרלמנט ופיזור הפרלמנט לבחירות. למעשה תפקידו סמלי והוא חסר כוח אמיתי. חוקת קנדה התקבלה בהליך שנמשך לילה אחד בלבד. המחטף ידוע בשם "Nuit des longs couteaux" (ליל הסכינים הארוכות), 1982, היות שהפרובינציה של קוויבק סירבה להסתיגויות שהועלו ברגע האחרון, שלטענתה המעיטו בחשיבות העבר הצרפתי של המדינה. עם זאת, ישנו בחוקה סעיף המגן על החופש של יוצאי צרפת, והצרפתית מוכרת כאחת משתי השפות הרשמיות בקנדה. הרשות המחוקקת היא הפרלמנט. המורכב מהבית התחתון ומסנאט. ראש הממשלה מכריז על בחירות לבית התחתון לפי ראות עיניו, אם כי לא יותר מ-5 שנים מאז הבחירות הקודמות. באופן רשמי, המושל ממנה את ראש הממשלה, שהוא בדרך כלל מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בבית התחתון. ראש הממשלה ממנה את הקבינט. המשמעת המפלגתית היא באופן מסורתי חזקה מאוד, מה שנותן לראש הממשלה שליטה רבה מאוד ברשות המחוקקת. הסנאט מורכב מסנאטורים המכהנים עד גיל 75 ומתמנים על ידי ראש הממשלה. בקנדה יש שלוש מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז (המפלגה הליברלית של קנדה), מפלגת ימין (המפלגה השמרנית) ומפלגת שמאל (המפלגה הדמוקרטית החדשה). מפלגה גדולה נוספת היא המפלגה האזורית שעוסקת בעיקר בענייני קוויבק. יש מספר מפלגות נוספות, אך הן בדרך כלל לא עוברות את אחוז החסימה. המפלגה הליברלית הם מפלגתו של ראש הממשלה הנוכחי, פול מרטין, וקודמו בתפקיד, ז'אן קרטיין, שהנהיג את המדינה במשך 10 שנים. קנדה חברה באו"ם, בחבר המדינות הבריטי, ב-G8, ב-(APEC), בנאט"ו ובחבר המדינות דוברות הצרפתית (La Francophonie).

ממשלות פרובינציאליות

ב-10 פרובינציות ישנו פרלמנט המורכב מבית אחד בלבד. ראש הפרלמנט הוא ראש ממשלת הפרובינציה, שנבחר בצורה דומה לבחירת ראש הממשלה. בכל פרובינציה ישנו גם סגן מושל המייצג את המלכה. סגן המושל מתמנה על ידי ראש הממשלה. רוב המפלגות הפרובינציאליות הן סניפים של המפלגות הגדולות בפרלמנט הפדרלי, אם כי לא תמיד יש קשר הדוק בין הענפים השונים, פרט לדמוקרטים. בנוסף למפלגות הגדולות קיימות מפלגות מקומיות בעלות משקל. האקלים הפוליטי של קוויבק שונה משאר הפרובינציות. קו השבר עובר בין המצדדים בהתנתקות, המיוצגים על ידי המפלגה הקוויבקית, ומצדדי הפדרציה, המיוצגים ע"י המפלגה הליברלית של קוויבק. יש שתי מפלגות קטנות נוספות שמנסות לפרוץ את דרכן, ללא הצלחה יתרה.

ממשלות טריטוריאליות

לטריטוריות יש כוח פוליטי פחות מזה של הפרובינציות, כי הן נוצרו מכח צו פרלמנטרי ולא על ידי החוקה. ישנן שלוש טריטוריות. בכל אחת יש מפקח כללי, שהוא המקביל לסגן המושל, אך זה אינו מייצג את המלכה. המפקחים מתמנים על ידי הממשלה הפדרלית. ביוקון ישנו בית פרלמנטרי אחד בלבד. בשתי הטריטוריות האחרות ישנה שיטה מיוחדת ללא מפלגות. כל מועמד רץ בבחירות באופן עצמאי וראש הטריטוריה נבחר מבין חברי הפרלמנט המקומי.

פרובינציות וטריטוריות

קנדה מחולקת ל-10 פרובינציות ו-3 טריטוריות. לפרובינציות יש מידה רבה של אוטונומיה מהממשלה הפדרלית, ואילו מידת האוטונומיה של הטריטוריות נמוכה יותר. הפרובינציות אחראיות לרוב התוכניות החברתיות בקנדה כגון בריאות, חינוך, סעד וכדומה. סך התקציב הפרובינציאלי גדול יותר מהתקציב הפדרלי, דבר נדיר למדי בפדרציות אחרות בעולם. הפרובינציות יכולות לפרוש מתוכניות פדרליות, אך מסתכנות באיבוד המימון הממשלתי. החוק הפלילי הוא אחיד והוא באחריות הממשלה הפדרלית.

כלכלה

הכלכלה הקנדית המפותחת מזכירה במידה רבה את כלכלת ארצות הברית, עם אוריינטציה ברורה לשוק חופשי ורמת חיים גבוהה. מאז מלחמת העולם השנייה, הגידול המרשים בתעשייה, כריית מחצבים ומגזר השירותים שינו את הכלכלה האגררית בעיקרה לכלכלה מודרנית ומפותחת. קנדה מספקת את האנרגיה של עצמה ויש בה עתודות גדולות של גז טבעי בחוף המזרחי. בשלוש הפרובינציות המזרחיות יש שפע של מחצבים נוספים. בשנת 1989 נחתם הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית ובשנת 1994 נחתם הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (כולל גם את מקסיקו). ההסכמים החדשים גרמו לעלייה דרמטית בתל"ג ולשילוב כלכלת קנדה בכלכלת ארה"ב. כתוצאה מיחסים אלה, המיתון שהחל בארה"ב ב-2001 השפיע לרעה על הכלכלה הקנדית. החל מ-2003 עלתה האבטלה בקנדה והצטמצמו המגזר התעשייתי וכריית המחצבים. למרות זאת, הצליחה קנדה להמנע מכניסה למשבר כלכלי אחרי 2001, וכלכלתה צומחת בקצב יפה. שני נושאים עיקריים מעיקים על הכלכלה הקנדית. נושא אחד הוא המשבר ביחסים בין האוכלוסייה דוברת הצרפתית לאוכלוסייה דוברת האנגלית, שעלול להביא לפירוק הפדרציה עקב עמימות בנוגע הגורמים לחוב החיצוני של קנדה, עתידו של סחר חוץ ועוד. למרות החששות מפירוק ממשיכה הכלכלה לצמוח, במיוחד בקוויבק. הנושא השני הוא הגירה לארה"ב של בעלי המקצועות הטכנולוגיים, המכונה לעתים "זליגת המוחות". הסיבות העיקריות לכך הן העובדה שבארה"ב שכר גבוה יותר, מיסים נמוכים יותר והזדמנויות תעסוקה רבות יותר. עם זאת, בזכות תוכניות ההגירה הקנדיות ממשיכים להגיע לקנדה מהגרים בעלי הכשרה במקצועות הדרושים לה. למרות ההגירה קיים קושי בהשתלבות המהגרים בקנדה, בעיקר עקב קשיי שפה וניכור. קושי זה גורם למהגרים רבים לעבוד בתחום אחר מזה שהוכשרו בו ותרומתם לכלכלה מצטמצמת.

גאוגרפיה

2003 מזרח קנדה מאופיין ביערות ושממה בצפון מחד ומחלקים פוריים בדרום מאידך. בדרום מרוכזת רוב אוכלוסיית המדינה. רוב דרום-מרכז קנדה מכוסה מישורים וערבות. מערב המדינה מכיל רכסי הרים - הרי הרוקי. מפרץ הדסון מגיע לנקודה עמוקה ביבשת. בקנדה יש גם מספר ימות גדולות, ביניהן האגמים הגדולים הגובלים בארה"ב. צפון קנדה הוא שממון ארקטי ענק שאקלימו קוטבי — אנשים כמעט ואינם חיים בו. לדוגמה, בשטחה של נונאווט, שגודלה הוא כגודל אירופה המערבית, ישנם רק 30,000 תושבים. רוב הערים ממוקמות בדרום המדינה. הערים הגדולות ביותר (לפי מספר תושבים יורד) הן טורונטו, מונטריאול, ונקובר, אוטווה, קלגרי, אדמונטון, קוויבק וויניפג

דמוגרפיה

בשנת 2001 היתה האוכלוסיה בקנדה מורכבת מבני הלאומים הבאים: קנדים (הכוונה למי שנולד בקנדה) - 39.2% , אנגלים - 20% , צרפתים - 15.75% , סקוטים - 14% , אירים - 12.9% , איטלקים - 4.29% , אוקראינים - 3.61% , סינים - 3.5% , אינדיאנים - 3.38% , דרום אסיאנים - 3.1% , שחורים - 2.2% , פיליפינים - 1.0% . סך כל הלא-לבנים הוא 13% מהאוכלוסייה. בדומה לפוריות באירופה המערבית, הפוריות בקנדה היא נמוכה. עיקר הגידול באוכלוסיה הוא בזכות ההגירה. קנדה פיתחה מנגנון מתוחכם המצליח לאתר מהגרים מתאימים למדינה, לפי שיטת הניקוד. כל מהגר פוטנציאלי מקבל ניקוד לפי שיטה שמתגמלת במספר נקודות גבוה את מי שהינם בעלי מקצועות נדרשים, צעירים, משכילים ודוברי שתי השפות הרשמיות. כשישית מכלל הקנדים כיום אינם ילידי קנדה. מבחינה היסטורית רוב הקנדים הם נוצרים. כ-42% קתולים וכ-38% פרוטסטנטים. הכנסייה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר היא הכנסייה הקנדית המאוחדת. איסלאם היא הדת הצומחת בקצב המהיר ביותר בקנדה, בגלל הגירה מארצות מוסלמיות. בשל המסורות הליברליות, רוב הנוצרים בקנדה לא מציינים את דתם. בקוויבק, בה יושבים רוב הקתולים, אמונה נחשבת לשארית מן העבר - רוב תושבי קוויבק הם אתאיסטים ואינם מתערבים באמונותיהם של אחרים. לעומת זאת, באלברטה אוכלוסייה אוונגליסטית גדולה. בקנדה שתי שפות רשמיות - אנגלית וצרפתית. הצרפתית היא השפה המדוברת בעיקר בקוויבק, אונטריו, ניו ברנזוויק ודרום מניטובה. סקר משנת 2001 הראה כי 6,864,615 אנשים ציינו את השפה הצרפתית כשפתם הראשונה. 17,694,835 אנשים ציינו את האנגלית כשפה ראשונה. ישנן שפות בולטות נוספות, פרט לשתיים הרשמיות: 5,470,820 אנשים ציינו שפה לא רשמית כשפתם הראשונה. מבין השפות הלא רשמיות, סינית תופסת את המקום הראשון עם 853,745 דוברים. אחריה איטלקית עם 469,485 דוברים וגרמנית עם 438,080 דוברים. בנוסף יש הרבה לשונות ילידיות, אך מספר דובריהן קטן — לא יותר מכמה עשרות אלפים. ב-7 ביולי, 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו לשונית ורב תרבותית ברמה הפדרלית. אמנת הזכויות והחירויות הקנדית מציינת כי:
- האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.
- הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- כל החוקים יודפסו בשתי השפות.
- כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם. החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשרת חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. קוויבק מספקת את רוב השירותים הממשלתיים בצרפתית וגם באנגלית. בשאר הפרובינציות המצב שונה. רב הפרובינציות דוברות אנגלית, עם מיעוטים צרפתים גדולים בחלק מהפרובינציות.

תרבות

למרות שהתרבות הקנדית מושפעת מאד מהתרבויות הבריטית והאמריקאית, יש בה מאפיינים ייחודיים רבים. בעשורים האחרונים התפתחה תרבות קנדית ייחודית, לא מעט בזכות לאומנות קנדית. קוויבק נשארה מרכז של תרבות צרפתית, מוגנת על ידי חקיקה. לדוגמה, קוויבק משתמשת במשפט הקונטיננטלי במקום המשפט המקובל שבו משתמשות שאר הפרובינציות, שמקורו במשפט האנגלי. ההשפעה הגדולה של התרבות האמריקאית על קנדה גרמה לחששות מ"כיבוש תרבותי". בעקבותיה נחקקו חוקים רבים המגנים על התרבות המקומית. אחתד המאפיינים של התרבות הקנדית הוא קבלת הרב תרבותיות, במקום כור ההיתוך המקובל בארה"ב.

ההמנון הלאומי וההמנון המלכותי

המנונה הרשמי של קנדה הוא "הו קנדה". למרות שבוצע לראשונה בשנת 1880, הוא לא הפך להמנון הרשמי עד שנת 1980. קודם לכן שימש המנון האימפריה הבריטית כהמנון הלאומי של קנדה. לאחר קבלת ההמנון החדש הפך ההמנון הישן להמנון המלכותי, ומשתמשים בו לציון לשבח המושל או כאשר בני המשפחה המלכותית מבקרים בקנדה. הוא מנוגן גם ברוב האירועים הממלכתיים, כגון לוויות ויום הזיכרון לחללי הצבא (וטרנים). [http://www.national-anthems.net/files/214_MP3_9d1972c70e6167551f5de2653cd4451d/canadaX.mp3 שמיעת ההמנון]

חגים

ראו גם

- יהדות קנדה

קישורים חיצוניים

- [http://www.populationdata.net מידע על האוכלוסייה]
- [http://canada.gc.ca ממשלת קנדה]
- [http://www.cbc.ca/ רשות השידור הקנדית]
- [http://www.lonelyplanet.com/destinations/north_america/canada אתר של לונלי פלאנט על קנדה] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- קטגוריה:חבר העמים הבריטי als:Kanada ja:カナダ ko:캐나다 ms:Kanada simple:Canada th:ประเทศแคนาดา zh-min-nan:Canada

אוסטרליה

אוסטרליה היא היבשת הקטנה ביותר בעולם, או האי הגדול ביותר בעולם - שטחה 7.7 מיליון קמ"ר בקירוב. שוכנת מדרום מזרח ליבשת אסיה. אוסטרליה היא היבשת היחידה הנשלטת כולה על ידי ישות מדינית אחת, הנקראת באותו שם. היא מחולקת לשש מדינות: ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, קווינסלנד, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית וטסמניה. רוב אוכלוסיית אוסטרליה כיום לבנה, אך תושביה המקוריים הם כהי עור, ומכונים אבוריג'ינים. כיום האבוריג'ינים הם מיעוט ביבשת ומהווים קצת יותר מ-2 אחוזים מאוכלוסייתה.

היסטוריה

מניחים שאוסטרליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנה, כאשר אבות האבוריג'ינים היגרו מדרום מזרח אסיה. האירופאים גילו את היבשת במאה ה-17, כאשר מספר משלחות מחקר ביקרו במקום. האנגלי הראשון שהגיע ליבשת הוא וילם דאמפיר (Willem Dampier) (בשנת 1688) וג'יימס קוק (James Cook) בשנת 1770. קוק תבע חזקה על שני שליש מהיבשת, למרות הוראות מפורשות של המלך ג'ורג' השלישי, לנהל מו"מ עם התושבים המקומיים לפני כל פעולה חד צדדית. דיווחו של קוק, שאוסטרליה לא מיושבת גרם ליסוד מושבת עונשין במקום, לאחר איבוד המושבות באמריקה (בשנת 1783). קפטן ומושל ארתור פיליפ יסד את המושבה של ניו סאות' וולס (New South Wales) בסידני ב-26 בינואר 1788. תאריך הגעת הצי הראשון הוכרז לאחר מכן כחג לאומי - יום אוסטרליה (Australia Day). המושבה "אדמת ואן דימן" (Van Diemen's Land) (כיום טסמניה) נוסדה בשנת 1803. יתרת השטח, מה שמוכר היום כמדינת אוסטרליה המערבית סופח בשנת 1829. בעקבות התפשטות הישוב הבריטי מושבות חדשות הוקמו בשטח היבשת :